עפולה. תצלום אויר. מקור: Tamir Bejerano CC BY-SA 3.0
במוצאי שבת, ראש עיר עפולה ראה לנכון להשתתף בהפגנה בעירו נגד מכירת דירות לערבים. הסיסמא שליוותה את ההגנה וכן את מסע הבחירות שלו הבליטה מושג נפוץ יותר ויותר בשיח הישראלי בן זמננו: הצביון היהודי. הטענה השגורה בפיהם של המפגינים היא שזכותם הטבעית לעשות הכול שביכולתם כדי להגן על צביונה היהודית של העיר, ושל המדינה. מליץ היושר של ראש העיר הסביר את צדקת דרכו בראיון טלוויזיוני, שם קבע כי בה בעת שגלי אנטישמיות מכים בחוזקה בכל רחבי בעולם, עלינו להתאחד, להתגונן ולשמור על צביוננו היהודי.
אני מסכים בהחלט שצביונה היהודי של מדינת ישראל בסכנה, ושראוי לשמר אותו מפני מזיקים המאיימים לכלותו. השאלה הגדולה צריכה להיות: מהו הצביון היהודי החיוני הדורש הגנה?
האר פניך בציון
בספרו החדש חזרה בלי תשובה, מיכה גודמן מציע ניתוח מבריק. היהדות שרדה בגלות באמצעות דיכוי של המסר הנבואי האוניברסלי לטובת ההסתגרות וההישרדות. מדינת ישראל יכולה להיות "מרחב שבו יכולה לצמוח דתיות שממקמת את המוסר מעל לפולחן בלי לאיים על המשכיותה של היהדות." (עמ' 138). הוא מסביר כי "הדת מגלה יעילות רבה בהצמחת תחושה חזקה של "אנחנו", אך מצטיינת לא אחת בהדרה ובשלילה של ה"אחר" " (עמ' 183). אלה שבשם הדת או בשם הצביון היהודי מדירים את האחר, אלה שרודפים שכנים אזרחים שמבקשים לחיות את חייהם כמו שאנחנו מבקשים לחיות את חיינו, אלה שמעוניינים להוציא מעירם את המיעוט האחר, הם מעוותים את הצביון היהודי ולא שומרים עליו.
שורות מפיוט ליום הכיפורים בנוסח ספרד אומרות דרשני:
ואתה פָּנֶיךָ הָאֵר בְּצִיּוֹן.
וּמְלֹךְ עָלֵינוּ בְּצִבְיוֹן.
וְתָסִיר טֻמְאָה מִצִּיּוֹן.
ואתה צַדִּיק אַתָּה בַּכֹּל.
וְרַחֲמֶיךָ גְדוֹלִים עַל כֹּל
כנגד המבינים את המילים האלה כקריאה ל"טיהור" הארץ מהזר והאחר, אני מבקש לקרוא את התפילה כמביעה כמיהה לטיהור הארץ משנאה, מגזענות, מפחד מפני האחר. התפילה היא שימלוך האל המרחם על כולם עלינו בצביון – בפתיחות, בהבנה, ובצדק. מי ייתן ויראו את אלה כמרכיבי היסוד של צביון היהדות, ושכך פניו יאירו בכל מקום שקריאת האחר ליחס אנושי נשמעת. זה צריך להיות צביונו היהודי של המדינה.
ד"ר הרב מיכאל מרמור, יו"ר "שומרי משפט- רבנים למען זכויות האדם"
