פרשת השבוע "בְּהַעֲלֹתְךָ": איך להתנגד לאי צדק ולרוע האנושי בעולם הזה ›

מדבר סיני, מדבר, נבואה, משה, במדבר.

הרב יחיאל גריינימן בדבר תורה לפרשת "בְּהַעֲלֹתְךָ", מסביר לנו איך נוכל להתנגד לאי צדק ולרוע האנושי בעולם הזה.

"במובן מסויים אפשר לתאר את ייעודו של הנביא כזה של נציג או חסיד המדבר בשמם של אלה החלשים מדי מלדבר בעד זכויות עצמם. למעשה הפעילות העיקרית של הנביאים הייתה התערבות בשמם של אחרים, מחאה כנגד עוולות, התערבות בעניינים שלכאורה לא היו מעניינם ולא באחריותם. אדם "נבון" הוא זה שמטפל בענייניו הוא ומתרחק משאלות שאינם קשורות לאינטרסים שלו, במיוחד אם לא ניתנה לו רשות להתערב בהם- וודאי שנביאים לא ניתנה להם רשות מצד האלמנות והיתומים לייצג אותם. הנביא הוא אדם שאין בו סובלנות לעוול הנעשה לאחרים, אשר מתרעם על הפגיעה באנשים אחרים. הוא אף דורש מאחרים לדואג לזכויותיהם של העניים. זה לכל בני החברה, לא רק השופטים שישעיהו מכוון את תביעתו:

דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה: (ישעיהו, א' 17)"

הרב יהושע אברהם השל (מתוך נאום מפורסם שנשא בכינוס על "גזענות ודת" 14 ינואר, 1963)

Rabbi Abraham Joshua Heschel (2nd from right) in the Selma Civil Rights March with Martin Luther King, Jr. (2nd from right)[1] cc : ויקיפדיה

הרב השל [מימין] בצעידה המפורסמת שלו עם מרטין לותר קינג ג'וניור בשנות השישים. Rabbi Abraham Joshua Heschel (2nd from right) in the Selma Civil Rights March with Martin Luther King, Jr. (2nd from right)[1]
cc : ויקיפדיה

המאבק השחור והמאבק היהודי

השל אמר את המילים הללו בזמן של התעצמות המחאה של שחורים באמריקה שדרשו שוויון זכויות אזרחיות וזכו לתגובה אלימה וברוטאלית מצד השלטונות הלבנים בדרום ארה"ב. הוא היה כבר מזועזע ממימדי הגזענות נגד שחורים באמריקה כאשר הוציא לאור בתרגום לאנגלית את ספרו החשוב "The Prophets" והרגיש שהוא חייב לנקות עמדה ציבורית כנגד התופעה. כידוע ברבים, השל התנסה אישית בגזענות באירופה, לפני שהוא נמלט לארה"ב, מהשלטון הנאצי בגרמניה. הספר מוקדש "לקורבנות המקודשים של 1940-45."

לקראת סוף פרשת השבוע "בהעלותך", ישנן שתי התייחסויות חשובות לנבואה ומאפייניה באופן כללי ולתפקידו של משה, כנביא. אף שבקריאה ראשונית לא נראה קשר כלשהו לתיאור הנבואה של השל שציטטנו למעלה. יחד עם זאת ההתייחסות הראשונה הינה תגובה לפנייה של משה לאל לשחרר אותו מהמשא הכבד של העם, כאשר הם התחילו לדרוש, באופן בלתי מתקבל על הדעת, בשר במדבר. ההתייחסות השנייה הינה תגובת הקב"ה למרים ואהרון, כאשר אלה מבקרים את משה "על אודות  האישה הכושית אשר לקח…".

במקרה הראשון הנבואה נראית כתופעה "דמוקרטית". בשני היא נראת אליטיסטית. לכאורה יש כאן סתירה בין השניים. כאשר יהושע בא לומר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, אחרי שכבר ניתנה רוח הקודש לשבעים הזקנים שנקראו לשרת בסנהדרין ולעזור למשה, הוא אומר:

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ משֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כָּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּֽי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם: (במדבר, י"א, 29)

הרב עדין שטיינזלץ (בן דורנו, ישראל) מפרש: "משה מביע פה עמדה שוויונית ודמוקרטית גמורה על מהות הנבואה. הנבואה ראויה לכל מי שמסוגל אליה, ולא רק לאותם שבעים זקנים שקיבלו את כוחם ממנו והפכו למעין כפיליו…"

הרב שמשון רפאל הירש (גרמניה, מאה 19) בהתייחסו לסיפור הזה מפנה אותנו לדיון בגמרא (תלמוד בבלי, סנהדרין, 17א) על התוכן האפשרי של אותה נבואה (כי בתורה אין לנו הסבר כלל!). אחד ההצעות שם היא שהם ניבאו  את מותו של משה והחלפתו ביהושע. הירש אומר על כך:" אמת גדולה למדנו מנבואה זו: אין לך אדם שאי אפשר להתקיים גם בלעדיו.משה מת – ואף על פי כן יתגשם ייעוד האומה."

בסיפור השני נאמר לנו דברים על מעמדו המיוחד של משה כנביא:

וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּֽחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ:
  לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י משֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶֽאֱמָ֥ן הֽוּא:
(במדבר, י"ב,6-8)

 

  פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֨וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמשֶֽׁה:

By Ephraim Moses Lilien אפרים משה ליליין. The original uploader was טיפש ט"ו בשבט at Hebrew Wikipedia (The Books of the Bible, German edition) [Public domain], via Wikimedia Commons

By Ephraim Moses Lilien אפרים משה ליליין. The original uploader was טיפש ט"ו בשבט at Hebrew Wikipedia (The Books of the Bible, German edition) [Public domain], via Wikimedia Commons

משה הוא בן תמותה

על אף מעמדו המיוחד, משה הוא בן תמותה והוא יוחלף. משה לא רצה את התפקיד. הוא מתואר כ"עניו מאד מכל אדם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה" ומתאים לו שחמשת ספריו יהיו מלאים במצוות; אלו המדגישות בפרט את האחריות של האדם בעל הברית להגן על זכויותיהם של החלשים והחשופים בחברה (יותר מכל קבוצה אחרת של מצוות) ועל שלטון החוק בכלל. התורה מזכירה לנו זאת שוב ושוב, החל מההתגלות בסיני שהיינו עבדים במצרים, כאשר השם שלח את משה להוציא אותנו משם.

במעמד המיוחד שלו כראשון הנביאים מהווה משה דוגמה לכולנו – דוגמה של ענוה, תשוקה לצדק, אך גם אנושיות ובעל חולשות אנושיות. במובן מסוים יש משהו ממשה בכל אחד מאיתנו, אם אנחנו פתוחים לפוטנציאל הזה.

המסע הרוחני שלו וגם שלנו צריך להתחיל במעשים של התנגדות לרוע. משם המשאלות הרוחניות שלנו יכולות להוביל אותנו גם למקום גבוה יותר כמוהו. לא התפילה, המדיטציה או הלימוד הם העיקר, כי הם אמצעים חשובים, אך אינם מספיקים. התוכן האולטימטיבי של הנבואה, כפי שהשל מציין הוא המעשה של חמלה, בהתנגדות לאי צדק ולרוע האנושי בעולם הזה.

שבת שלום!

הרב יחיאל גריינימן