אתמול התקיים דיון של ועדת החוץ והביטחון, בנושא הנגשת מערת המכפלה בחברון. ברקע עומד סיפורם הכואב של אנשים בעלי מוגבלויות מרותקים לכיסא גלגלים, המבקשים להגיע להתפלל ככל אדם אחר במערת המכפלה.
בקי קשת, מקדמת המדיניות שלנו, ויהודה שוורץ, מנהל מחלקת שטחים, הגיעו ועקבו בעניין רב אחרי הדיון, מתוך תפיסה של הגנה – יחד – על זכויות בעלי מוגבלויות וחופש הפולחן לכל הדתות.
ראש המנהל האזרחי בן חור הבהיר כי מתנהל משא ומתן מול גורם מוסמך מהרשות הפלסטינית בכל השאלות: מעלון, קירוי ושירותים בצד היהודי, ומעלון ועוד כמה דברים מהצד הפלסטיני. הוא הוסיף שעל פי דרישת הועדה בדיון הקודם נבדקו חלופות שונות. על פי חוות דעת משפטית ניתן להפקיע שטח מהוואקף, יחד עם סמכויות התכנון מאת עיריית חברון. הוא המליץ לעשות זאת בשיתוף פעולה, ולא באופן חד צדדי.
חלק מחברי הוועדה התנגדו לכל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית. אחרים הזהירו פן יחלוף יותר מדי זמן והציבו דד- ליין של חודש למשא ומתן.
לכאורה, מדובר על צורך הומניטרי המשרת את בעלי המגבלויות של שני הצדדים היהודי והפלסטיני. למעשה, חברי הכנסת מהימין דרשו ריבונות וסיפוח, בנימוק שהמקום שייך לנו, נקנה על ידי אברהם ב- 400 שקלים, שאנחנו בעלי הבית והריבון, ואיננו צריכים לבקש רשות מאף גורם אחר…
מהזכור לנו בספר בראשית, לאברהם היו שני בנים, יצחק וישמעאל: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (בראשית כה, ט). כך אחרי שהתפצלו דרכיהם, הם נפגשו יחד לקבור את אביהם בחברון דווקא. מעשה אבות סימן לבנים": המעשה הזה נושא תקווה של פיוס בין שני הבנים לעתיד לבוא, בחברון דווקא, מסביב לאביהם המשותף. אסור להרוג את התקווה הזו….
מערת המכפלה, מקום קבורתו של אברהם, "חברו של אלוקים", "אל ח'אליל" בערבית, הוא המקום בו בני ישראל ובני ישמעאל צריכים לחבור ולעשות משפט לבעלי המגבלויות. זו הזדמנות לחיבור בין- דתי ולא לפיצול, במקום שהפך סמל דתי, אך גם פצע מדמם בסכסוך הישראלי- פלסטיני.
