פרשת השבוע "בְּמִדְבַּר": לא כל השבטים במדבר התגייסו לליגיונות הצבא ›

שאלת הגיוס של החרדים לצבא פיזרה את הכנסת. הרב מיכאל שוורץ, קורא בכתבי הרב בן הולנדר, בכדי להזכיר לנו את המודל המקראי של בני ישראל במדבר. מודל זה מכיל את השבטים השונים, ונותן להם תכלית אחת, לתרום לאחדות הלאומית. יחד עם זאת לשבט אחד ניתנה האפשרות לדאוג להגנה הרוחנית, ולכן הם היו פטורים מהתגייסות לצבא.

בחלק זה של השבוע אנחנו מתחילים לקרוא ספר חדש בתורה – "בְּמִדְבַּר", שמשמעותו שממה בעברית. הספר אוסף את הנרטיב של מסע ישראל לאחר יציאת מצרים, ההתגלות בסיני והליכה עם ארון הברית הקדוש במדבר. באנגלית, הספר נקרא "מספרים", בהתייחסו למפקד של האנשים החונים, אשר גם פותח את הספר בְּמִדְבַּר וגם את החלק שלנו.

דבר ראשון שבני ישראל מחליטים אחרי יציאת מצרים, וקבלת ארון הברית, הוא עריכת מפקד. ואיזו החלטה מפוכחת היא. אחרי החקיקה הנשגבת של הלויים בספר האחרון, "ויקרא", שהתייחסה לשאלות של מסירות נפש, טומאה וקדושה, הצעד הראשון שבני ישראל מבצעים לקראת תחילת המסע, לארץ המובטחת הוא כאמור עריכת מפקד. המפקד נדרש כדי לארגן את ההגנה שלהם במקרה של התקפה על המסע, וזאת למרות הביצור הרוחני של ברית עם אלוהים וההגנה שארון הברית מקנה להם. כתוצאה ממפקד זה, נוצרים לבני ישראל לגיונות. אך מה הם אותם הלגיונות?

פירוש הלגיונות

על פי תפיסת התפוצות היהודיות בגרמניה של המאה ה -19, הרב שמעון רפאל הירש מתרגם את תכלית הלגיונות שנוצרו כ"שירות לציבור ", אלא שאצלנו, שאנו חיים כיום קרוב יותר לחולות המתחלפים של סיני, יודעים מניסיונינו העצוב, שהתורה מדברת כאן על הצבא, פירוש הדבר – בעברית מודרנית – הצורך בכוח צבאי.

המפקד הקודם בספר שמות נעשה על בסיס לאומי "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם." (שמות 30:12). מטרתו של המפקד הייתה ליצור תודעה לאומית באמצעות ניסיון המסירה ממצרים, קבלת החוק ובניית מקדש מרכזי. חשש המפקד בפרשתנו הוא לפריסתם הגופנית של האנשים המתגוררים במחנה המדבר ולציפייה לדפוסי התיישבות מאוחרים יותר בארץ. מכאן, שמפקד זה מציין הבדלים בין העבר של המשפחות לאופיים, ונחשב לעמוד השידרה שלהמשפחות ואבותיהם של שבטי ישראל. "שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם–בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם "(במדבר א':2).

רבי יעקב קמינצקי מציע כי עם הקמת המקדש, ככוח מאחד, עמדה הסכנה של סיעתיות הנובעת מהזיהוי השבטי של ישראל, הקמת הזהות השבטית השונה בעולם תהיה בריאה, רק אם כל שבט היה הבין כי האינדיוידואליות שלו תתפתח, רק בכדי לשרת את המטרה הלאומית של שירות שמימי. חז"ל מדגישים את הרעיון שאופיו הייחודי של כל שבט תואם לביטוי גישה ייחודית של נוסח בודד, כי הוא מתקרב לאלוהים: "כשם שישנם 12 שבטים, כל אחד נברא על ידי השם", כך ישנם 12 שערי לגן עדן.

אידיאל  בגיוון זה  מוצע על ידי המדרש, כאשר הוא מתאר מכתבים על הדגלים של ארבעת תצורות השבטים הפרוסים בכל צד של המשכן המרכזי. רק ביחד, דגלים אלו יוכלו, לקרוא את שמות הפטריארכים, שמרמזים כי רק באמצעות שיתוף פעולה ואחדות, ישראל תוכל להרוויח.

הלב של המידבר

פריסת השבטים מסביב למקום הקדוש היוותה טבעת חיצונית. המעגל הקרוב או הפנימי נוצר על ידי הלוויים, שהיו אחראים לשמירת והובלת ארון הברית, ש"היה הלב" – ביטוי של יהודה הלוי על צורת המחנה של בני ישראל.

שבט הלויים זוכה להימנות על שירות הקודש, "צבא המלך האלוהי", כדברי רש"י. כדי לשרת את המשכן ולשמור עליו ובתוך כך הוסרו הלויים מן החובות הצבאיות הנדרשות משאר השבטים.

לכן, למרות ההבדלים השבטיים של החברה, כל השבטים היו מקובצים סביב המרכז המשותף. יחד הם הגנו פיזית על מה שמאחד ומגן עליהם מבחינה רוחנית: משכן של עדות לנוכחות האלוקים ביניהם.

היום, ישנה קבוצה אחת בישראל, שבשבילה מודל החיים הלאומיים היהודיים המתואר בפרשתנו, הוא עדיין פעיל. קבוצה זו רואה את עצמה כלויים העתיקים ששומרים על המשכן המרכזי של התורה והחיים היהודיים המסורתיים. וכמו הלויים, הם אינם משתתפים בחובות עם שאר השבטים של השלב החיצוני, – זה שמצד אחד מגן על המחנה ומצד שני חושף אותם גם אל העולם הרחב שמחוץ למחנה.

עבור אחרים במדינת ישראל הפרשנות למבנה המקראי הזה התרחבה. אותם "שבטים" שונים אכן רוצים לתרום את תרומתם האישית ליישות לאומית יצרנית ויצירתית – ולהתחלק באופן שווה בשמירה הנדרשת לשמירה על ביטחונה, את רעיון "הלב הלאומי" של העם היהודי – אחד העם כינה – גדול מהמקדש: הוא כולל היסטוריה, ריבונות, קשר לארץ, לשפה ולתרבות, וכן "מקדש" למרכיבים שונים של דתיות.

הצורך בחשיפה לעולם החיצוני, גם אם מתפרש כערך חיובי מבחינות רבות, מהווה איום על המרכז הלאומי בעת החדשה. ההתקרבות למציאות הווירטואלית של הכפר הגלובלי היא אתגר.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הפריסה החדשה של המשאבים ואת הכישרון של האומה, כמו גם את המורשת הרוחנית המשותפת שלנו – שיכולים באמת להמריץ את המחנה כולו השוכן בציון. חווית קבלת תורה בסיני, אותה אנו חוגגים באמצעות מתנת התורה בשבוע הבא בחג השבועות, עושה אותנו (בעולם המדרש) "כאדם אחד עם לב אחד". זמן רב עבר מכדי שניתן ללב שלנו להישבר בגלל הכישלון שלנו להעריך, ולתרום את המתנות המיוחדות והחיוניות של כל שבט, לכל הישות הלאומית.

שבת שלום!

הרב מיכאל שוורץ

• דבר תורה של הרב בן הולנדר, הוצג ברדיו קול ישראל ב-13 במאי 1994. למי שמעוניינים לרכוש את ספרו של הרב הולנדר העוסק בפרשנות לפרשיות השבוע
• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם
• הצטרפו לניוזלטר השבועי שלנו