בשבוע שעבר בזמן שישראל חגגת את האירוויזיון הזכיר לנו הנציג האיטלקי בשירו את מציאות החיים ללא כסף והקושי שהיא גורמת לאדם. אל הנציג האיטלקי הצטרפה רשות האכיפה והגבייה שפרסמה את נתוניה לפרופיל החייבים לשנת 2019, הנתון הראשון אשר קופץ מתוך הכתוב הוא שלאחד מכל 11 בגירים בישראל קיים חוב אשר הגיע לטיפול רשות האכיפה והגביה, סה"כ 9% מאוכלוסיית המדינה מתמודדת עם חובות והליכי גביה דרך טיפול הרשות.
הנתונים המפורסמים אינם מעודדים, הם מציירים תמונת מצב מורכבת שבה משפחות עם מספר ילדים גבוה נתונות יותר לחובות, אנשים מבוגרים ומקבלי הקצבאות. למעשה האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל נמצאות במצב קטסטרופלי שאינו מניח את הדעת, על מצוקות היום יום מתווסף נטל החובות והתמודדות אל מול הרשות הגובה.
אז מה ניתן להבין מהנתונים? ככל שאתה נמצא בעשירון נמוך יותר, באוכלוסייה מוחלשת יותר וככל הנראה נתמך במערכת הביטחון הסוציאלי הדלה של מדינת ישראל ככה עולה הסיכוי שלך לחיות עם חובות.
מה שאנחנו יכולים לראות הוא קו המגמה המתמשך שבו בעצמם מדינת ישראל "מענישה" את האוכלוסיות המוחלשות וגוררת אותם על תוך מאבק ברשויות הגובות, זאת במקום להשקיעה ולתקן את המצב החברתי הפסול המדינה מייצרת מדיניות של חובות וענישת החייבים, לפי הנתונים במידה ויש לחייב למעלה מתיק אחד גובר הסיכוי שיוטלו עליו הגבלות שונות אשר יקשו עוד יותר על חייו.
אנו במרכז הזכויות פוגשים יום יום את האנשים עליהם נכתב הדוח, הם לא מספרים או אחוזים, לא ניתן לכמת את הסבל והייסורים אותו הם עוברים בהתנהלות עם החובות. לדעתנו אף אדם לא רוצה להיות חייב אבל עולה השאלה מדוע? ואת התשובה עליה לא ניתן למצוא בדו"ח, היא קיימת אצל האנשים.
התשובות מגוונות אבל התשובה שהכי הרבה חוזרת היא שלא הייתה להם ברירה, חיים ללא חובות יהיו חיים ללא מזון, קורת גג תרופות וללא צלם אנוש בסיסי.
