כאשר ט. נכנס למרכז הזכויות, הוא נראה לי שונה מהרגיל. שקט יותר, מכונס יותר. הייתי עסוקה בסיוע לפונים אחרים, וכשהפונה שהיתה לפניו יצאה, הזמנתי אותו לשבת מולי. הוא התיישב ובלי לומר מילה הניח על השולחן שקיות עם מסמכים.
אני מכירה את המסמכים האלה – בשקית אחת היו מסמכים משפטיים, באחרת מסמכים רפואיים, והיו גם כמה חשבונות של תשלומים שוטפים של הדירה, חלקם ישנים, ומכתב אחד מהבנק.
הוא הניח את המסמכים ולא אמר מילה.
אנחנו מכירים את ט., הוא מגיע אלינו בממוצע אחת לשבוע. בדרך כלל הוא חיוני ומבטא את עצמו היטב. הפעם הוא שתק.
– מה שלומך, ט.? אני רואה שאתה לא כרגיל.
והוא לא עונה.
חשבתי שהוא מיואש כי הסדרי הראיה שלו נמצאים בהתדיינות משפטית כבר זמן רב, והוא מתגעגע לילדיו, שאת חלקם לא ראה יותר משנתיים. אני יודעת שקיווה לראותם בפסח, אך העניין עדיין לא נפסק ע"י בית המשפט.
הוא עדיין לא אומר דבר. הוא מוריד את ראשו אל השולחן לכמה דקות, וכשהוא מרים אותו, הוא יושב שמוט על הכסא ואפאטי, ואני כבר מבינה שמשהו אחר מתרחש לנגד עיניי.
ט. סובל מסוכרת ומבעיות רפואיות נוספות. באתיופיה, כך אמר לי בעבר, אין סוכרת. שם אכלנו אוכל פשוט וטוב.
ט. חי בעוני. הוא לא אוכל באופן מסודר, וכשהוא אוכל, זה לרוב לא אוכל בריא. חולפת בי מחשבה מהירה על הפעמים הרבות שבהן הוא מאבד את ההכרה בגלל נפילת סוכר. לפעמים מזעיקים עבורו אמבולנס. כשזה קורה ברחוב או בבית הכנסת, למזלו הוא לא צריך לשלם עבור הטיפול. כשזה קורה בבית, וילדיו שגרים איתו נלחצים, הוא צובר עוד חוב למד"א.
מיהרתי למטבחון. אין מה לאכול. הבאתי עוגיות וסוכר. הוא אכל כפית סוכר וכמה עוגיות, ואחרי דקות ארוכות התחיל להתאושש לאט. כשהערפול התחיל לחלוף, הוא הוציא סוכריית מציצה ושם אותה בפיו, ואחריה עוד אחת.
אחרי כשעה הוא היה מסוגל ללכת הביתה.
כשבתו התקשרה אליו ושאלה: אבא, אכלת? הוא לא סיפר לה מה קרה, רק אמר שאכל ושהכל בסדר. הוא לא רצה להכביד עליה ולומר לה שהוא לא אכל ושלא הכל בסדר.
בטח שמעתם את המילים "קמחא דפסחא", איסוף מזון עבור נזקקים. אם תתעמקו בתוכנן של רבות מחבילות המזון האלה, תגלו מצרכים רבים שהם אולי אוכל, כי אפשר לאכול אותם, אבל לא מזון, שראוי להזין אותנו. וכמובן שהן לא מיועדות לחולי סוכרת, למשל, כי מזון איכותי עולה ביוקר (וגם את זה ראוי לשנות!).
כשאתם שומעים על "אי ביטחון תזונתי", תחשבו על ט. ועל רבים נוספים, שזקוקים למזון מזין במשך כל השנה, ולא רק לקראת פסח וראש השנה.
הרב עדית לב היא מנהלת תחום צדק חברתי ברבנים למען זכויות האדם.
