מורדי הגטו מובלים על ידי חיילים, מאי 1943.מקור: ויקיפדיה, National Archives and Records Administration [Public domain]
סדר הפסח ההיסטורי שנערך במקום בו עמד גטו ורשה, מחזיר את הרב יחיאל גריינימן לסיפור המשפחתי שלו. בדבר תורה לפרשת "אחרי מות", בין שביעי לפסח לבין יום השואה, הוא מזהיר את מדינת ישראל משיכחה של אחד מהעקרונות הבסיסיים של היהדות.
לפי הודעה (מתנועת חב"ד) השנה התקיים בפעם הראשונה מאז 19.4.1943 סדר פסח ציבורי בשטח בו היה גטו ורשה. חזיון אור קולי של מבנה בית הכנסת הגדול של ורשה הוקרן מעל העיר במקום בו עמד הבניין המפואר בזמנו לזכר המרד שהתחיל באותו תאריך בשנת 1943. המרד הסתיים בהריסת אותו בית כנסת, כאשר הופצץ על ידי הנאצים כאות ל"ניצחונם" על יהודי הגטו המורדים.
המראה של החיילים הגרמנים הנסוגים מהגטו נושאים עמם הרוגים ופצועים שלהם הייתה סיבה לסיפוק אם לא לשמחה של הלוחמים בגטו. זאת הייתה תחילתה של קרב אבוד מראש על הישרדות מעטים ועל כבודם של אחרוני היהודים של קהילה שנמנתה כמעט חצי מיליון יהודים, הגדולה באירופה. מעטים מאד שרדו. אמי, סבתא שלי ודוד אחד הצליחו להימלט מהגטו., רקע ביוגראפי שקושר אותי לסיפור הנוראי הזה מבחינה אישית ורגשית.
החיילים הגרמנים עברו בית אחר בית ושרפו אותו בגטו ורשה. מקור: ויקיפדיה, מקור: ויקיפדיה, National Archives and Records Administration [Public domain]
ניצחונותיה הצבאיים של המדינה היהודית בשנים הראשונות היו מקור לשמחה וחגיגה ליהודים בכל העולם, לאור השנים החשוכות ההן באירופה. עד עצם היום הזה, הרבה יהודים גאים בהישגיה של מדינת ישראל במאבק בטרור ובהגנה על גבולותיה.
אבל לחלק מאיתנו רגשות אלו מעורבבים במידה מסוימת של אמביווילנטיות, ומצוקה נפשית הן בגלל הדיכוי המתמשך של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, והן בגלל המשבר ההומניטארי החריף בעזה. ישראלים סבלו רבות מאלימות פלסטינית ויש נטייה לשמוח על ניצחונות על תוקפים, כאלו החשודים בטרור, או בתמיכה בו אך אי אפשר לחגוג הריגה, פציעה, כליאה ועונשים קולקטיביים. עבורנו זה איננו מקור של שמחה.
מדרש קריעת ים סוף
מדרש ידוע הקשור לנס קריעת ים סוף רומז על כך שאין לנו לשמוח בהרס של אויבינו. כאשר ראו את המצרים טובעים בים המלאכים עמדו לפרוץ בשיר (כמו בני ישראל) עד שהקב"ה השתיק אותם באומרו: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה!" (תלמוד, מגילה, 10ב, סנהדרין,39ב). אם השם עצר את מלאכי השרת מלשיר, מדוע נתן לבני ישראל עצמם לעשות זאת? אולי מפני שהיה להם צורך להביע את תחושת הישועה הגדולה בפדיונם ממצרים. אך הזמן הזה כבר עבר וחלף כאן בישראל.
התלמוד גם מלמד אותנו שתחושת ההתעלות האישית בהצלתנו מִסַּכָּנָה וּמֵרֹעַ לעולם לא צריכה לבוא על חשבון שכחת הסבל שאנו גורמים לאחרים. (מסכ' ברכות, 31א). התוספות הן חיבורים קולקטיביים רבים של רבני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד, שעריכתם נפרסה על פני תקופה של כמאתיים שנה. התוספות מביאים לנו את הפרשנות הזאת, כסיבה למנהג של שבירת הכוס בסוף טקס הנישואין היהודי. ובגלל זה אנו שופכים טיפות יין בליל הסדר כאשר אנו סופרים את עשר המכות, להזכירנו שכוס הגאולה שלנו (ושמחתנו) לא יכולה להיות מלאה כאשר אחרים חייבים לסבול. זאת גם הסיבה שבגללה אנחנו לא אומרים הלל שלם בחול המועד וביום השביעי של פסח. כמו שנאמר בספר מִשְלֵי: "בנפול אויביך אל תשמח" (משלי, 24,17)
הערה אחרונה: ההפטרה של השבת בין שביעי של פסח לבין יום השואה היא מספר יחזקאל כ"ב. הנביא מבקר בחריפות רבה את העם בציון: "וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הֲתִשְׁפֹּ֥ט הֲתִשְׁפֹּ֖ט אֶת־עִ֣יר הַדָּמִ֑ים וְה֣וֹדַעְתָּ֔הּ אֵ֖ת כׇּל־תּוֹעֲבוֹתֶֽיהָ… עִ֣יר שֹׁפֶ֥כֶת דָּ֛ם בְּתוֹכָ֖הּ…" (יחזקאל, כ"ב, ב-ג) יש פרשנים שמבינים זאת כמתייחס לניצול החלשים בעיר, אך אחרים, ביניהם רש"י מבינים את זה כפשוטו. ניצול החלשים – לא משנה מה גזעם, מינם או עמם הינו כמו "שפיכות דמים" מבחינה מטפורית, אך שפיכות דמים ממש של חפים מפשע חמורה הרבה יותר. זאת אחת משלוש העבירות "בל יעבור" לפי חז"ל שעלינו להימנע מהן בכל מחיר, והיא איננה ניתנת להצדקה, ובשום אופן או חס וחלילה להיות מקור לחגיגה של שמחה מופרזת.
שוב ושוב אבות אבותינו הזהירו אותנו על ההשלכות הרעות של הרעה הזאת.
חג שמח,
הרב יחיאל גריינימן
העמדות המובעות במדור דבר תורה הן עמדות הכותבים ולא משקפות בהכרח את עמדות ארגון רבנים למען זכויות האדם.
הרב יחיאל גריינימן
