פרשת השבוע: בחג פסח תקוות מעיינות נצחיים ›

 התמונה: מתוך הגדת ברצלונה, המאה ה-14. מקור: See page for author [Public domain], via Wikimedia Commons.

מה הקשר בין פסח לגאולה לאומית? הרב נעמה קלמן בדבר תורה לפרשת השבוע לחג הפסח.

רק בישראל, במקדונלס לחמניות כשרות לפסח. רק בישראל, מסעדות לא כשרות מציעות לחם ו/או מצה. רק בישראל יש מדפים מלאים בכל הוריאציות האפשריות של מגוון רחב של מאכלים כשרים לפסח, לכאלה שאוכלים קטניות, ולכאלה שלא אוכלים מצה בארוחותיהם. בחג הזה לישראלים יש אובססיה לגבי מזון, בהתחשב במידת הצניעות של המצות התקופה התנכ"ית. היום קיים מגוון רחב של ביצים, קמח מחיטה מלאה וכן הלאה, עבור כל דיאטה אפשרית וטעם! כמובן, מראשית ימי יציאת ממצרים, אבותינו לא הלכו לבלות שמונה ימים באכילת מצה יבשה; הם עזבו את מצרים כשהם לקחו גם את בשר הכבש להקריב קורבן. כאשר אנחנו אומרים חג החירות, אנחנו מתכוונים לזה. אנחנו מבלים שמונה ימים בסעודות חג פסח הוא חג שבו ישראל שובתת וחופשת האביב מנוצלת עד תומה. כולם בחוץ בסיורי פיקניק, ומבקרים משפחה מתענגים על המצות. אנחנו חיים, נושמים, ו"אוכלים" את חדוות גאולת יציאת מצרים. בעונה זו הפרחים הם בשיא פריחתם. החורף חלף ולאן שרק מסתכלים הכל ירוק להפליא. תקווה למעיינות נצחיים.

• הגדה חברתית לפסח
• תוספות זכויות האדם להגדה לפסח

פסח – חידוש וחזרה של עצמאותנו הלאומית

רוב המשפחות היהודיות חוגגות יחד את ליל הסדר. בכל השנה הסקרים מראים שהחג הזה, הוא אכן אירוע מיוחד. ישראלים חילונים יכולים לקרוא ולהבין את העברית. יש מעט סבלנות להגדה המסורתית. הם מדלגים על החלקים העיקריים ומגיעים לארוחה ושוב עוברים לכמה שירים הסופיים. הם אוכלים את כל התפריט המסורתי, מכילים את החג, צורכים ושותים. בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו, לחג הלאומי הזה יש משמעויות מרובות: במשך מאות שנים הוא שימש לא רק כחג השחרור הלאומי שלנו, אלא גם כחידוש וחזרה של עצמאותנו הלאומית. "השלמנו" את יציאת מצרים בחזרתנו למולדת. רוב הישראלים מתבוננים בחופשה זו בבית או בחיק הטבע: רק מי דתיים (מאורתודוקסים לרפורמים) הולכים לבית הכנסת לשיר הלל וליהנות מקריאת כתבי הקודש המיוחדים שלנו.

בשבת חול המועד  של פסח יש לנו קריאה דרמטית מיוחדת מהתורה שלנו, במיוחד עבור ההפטרה שלנו ההפטרה של יחזקאל 37 1-14 שחולקת את חזון העצמות היבשות שמתעוררים לחיים. מה החזון הזה קשור לפסח, לחג החירות שלנו, לגאולתנו מעבדות? פרשנות ההפטרה, מאת ו 'גונתר פלאוט (ניו-יורק: הוצאת א.ל.ק 1996, עמוד 711)  מציעה את הדעה הזאת על הקשר בין פסח לנבואה זו:

הקשר של הקריאה בתורה וההפטרה של שבת של פסח טמון בנושא גאולת ישראל: בתורה הוא נמסר מעבדות: בהפטרה, ממות.

סיפור פסח הוא חגיגת יציאת מצרים, אך הסיפור אינו שלם ללא חזון משיחי. יחזקאל, מטיף לעמו שגלו מישראל, לאחר שרבים נהרגו בקרב; הם מקבלים חזון של שיבת המתים לירושלים ומולדת משוחזרת.

זהו חזון יוצא דופן שהפך את הבסיס להבנות יהודיות מאוחרות יותר של תחיית המתים. האם יש קשרים אפשריים נוספים לפסח? קשר מעניין אחד הוא שאנחנו מסיימים את ליל הסדר שלנו עם השיר "חד גדיא", מה שנקרא "שיר הילדים", אשר עוקב אחר שרשרת האלימות והמוות מעז אחת ועד אלוקים של מלאך המוות. בשלב זה בליל הסדר, רובנו יותר מדי שתויים, עייפים ומלאים לשים לב לתיאור התיאולוגי המדהים שמתחזה למשחק ילדים, המושר בארמית. המסר של הגאולה הסופית מהדהד בליל הסדר והוא נחשף במלואו בנבואתו של יחזקאל בתקווה ובשחזור.

האם נבואתו של יחזקאל היתה אמורה להיות אמיתית או מטאפורה? האם זה באמת תיאור של תחיית פיזית או תחיית רוחנית? וכיצד אנו המודרנים – ובעיקר אנחנו היהודים הרפורמים – מוצאים משמעות בזה? התפילות לתחיית המתים היו בין הראשונות שנכרתו מתפילות רפורמיות קלאסיות. אבל שלנו עדכני יותר. יש להחזיר את קריאת  תפילת המשכן כאלטרנטיבה. האם ייתכן שהמאה האחרונה, עם האירועים המדהימים שלה הזכירה לנו כי "תחיית המתים" אפשרית?

ההפטרה שלנו מעבירה צמרמורת  בגבנו: וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ–נִגְזַרְנוּ לָנוּ (יחזקאל 37:11). ב-1878 כתב המשורר נפתלי הרץ אימבר את התקווה. האם נפתלי הרץ אימבר יביא להחייאת העם היהודי במולדתו, בהתרסה ובדבקות בדברי יחזקאל? שהשיר הזה הפך ל"התקווה ", דברי ההמנון של ישראל, הוא עדות לסיפור תחיית השפה העברית והשירה, כמו גם תחייתה של אומה.

תקומתה של השפה העברית, השירה והפרוזה מייצגים את מה שהיה כנראה התחייה התרבותית החזקה ביותר של המאה העשרים. יחזקאל צדק, "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל-אַדְמַתְכֶם; וִידַעְתֶּם כִּי-אֲנִי יְהוָה, דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי–נְאֻם-יְהוָה" (יחזקאל 37:14). מילים אלה, שנכתבו בתקופה מסוימת במאה השישית לפני הספירה, הדהדו בלבבות, במוחות ובעטים של חלומותינו הראשונים! המאה לאחר מאה שנה, הפטרה זו השתנתה מתפילה עגמומית לקריאה לפעולה.

אימבר נפטר באמריקה ב -1909. עם זאת, דבריו מחזירים את רוחו, "רוח", בכל פעם שהמנון שלנו מושר. יחזקאל קם לתחייה והפך לפופולרי בשיר רוק אנד רול מפורסם בסוף שנות ה -60, "כן יחזקאל (יחזקאל)". רק בישראל – הרטיקווה, "תקווה", לעולם לא יאבדו !!!

 

שבת שלום,

הרב נעמה קלמן

הרב נעמה קלמן הוא דיקן מכון היברו יוניון קולג 'בירושלים. נולדה וגדלה בניו יורק, היא חיה בישראל מאז 1976, מסייעת בבניית ישראל יהודית פלורליסטית, מתקדמת ושוויונית.

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם
• הצטרפו לניוזלטר השבועי שלנו