לא האמנו למראה עינינו בבוקר שבו מ. נכנס למרכז הזכויות וכולו חיוכים.
אנחנו מכירות את מ. כבר כמה שנים, שבמהלכן פנינו עבורו אל עמידר ואל משרד השיכון עשרות פעמים, במסגרת בקשותיו לדיור ציבורי. מ. הוא נכה, קטוע אצבעות ברגליים, וסובל מכאבים עזים ומבעיות בריאות נוספות, כמו סכרת ויתר לחץ דם. לאורך השנים הכרנו אותו כעצבני, חסר סבלנות ונוטה להתפרץ.
מכיוון שהוא לא עומד בקריטריונים הנוקשים של משרד השיכון לקבלת דיור ציבורי, הוא לא היה זכאי לדיור ציבורי. מצבו הכלכלי קשה, וחלק מהזמן הוא היה ישן במכונית. בגלל מצבו הבריאותי והכלכלי אישרו לו בעבר באופן חריג דירת דיור ציבורי בקומה שלישית בבניין ללא מעלית, ואף דירה בקומה ראשונה, שהובילו אליה כמה מדרגות, אך בגלל מצבו הרפואי הוא לא היה יכול להגיע אליהן, ונרשמו לו סירובים.
לכן הפתעתנו היתה כל כך גדולה באותו בוקר, כשהוא הגיע מחייך. הוא המתין בסבלנות לתורו (דבר שבעבר היה לו מאוד קשה), וכשהגיע תורו, סיפר בהתרגשות שאישרו לו דירת דיור ציבורי בקומת קרקע, והוא נכנס אליה. הוא בא כדי לבשר לנו את הבשורה ולהודות לנו.
מאז פגשנו אותו כמה פעמים, ובכל פעם אנחנו מופתעות לנוכח השינוי העצום שחל בו – מאדם עצבני וכועס הוא הפך לאדם רגוע. קשה להאמין שהאיש שישב במרכז הזכויות וצעק בקולי קולות הוא אותו אדם שמסוגל להמתין בסבלנות לתורו ולחייך.
במהלך השנים אמר לנו מ. שהוא צריך לדעת שיש לו גג מעל לראשו. מדהים כמה הביטחון הזה משרה עליו רוגע. דיור הוא צורך בסיסי וחיוני, וקיומו (או אי קיומו) משפיע באופן מהותי על החיים.
הרב סיגל אשר, הינה מנהלת מרכז הזכויות שלנו בחדרה
