תהליכי ההיטהרות, מופיעים בפרשת השבוע "תזריע", במקביל להופעת הטיפול בצרעת. מחלה נוראית זאת נקשרה גם ללשון הרע ולגזענות. הרב יחיאל גריינימן רואה את התופעות של רצח האופי, הדה לגיטימציה והשתקת קבוצות מיעוט במערכת הבחירות הנוכחית, כסימפטומים של לשון הרע. הוא קורא לפוליטיקה הישראלית להיטהר מתופעות אלו, עם כניסת ראש חודש ניסן המסמל את האביב.
פרשת השבוע היא פרשת "תַזְרִיעַ"בספר ויקרא. מועד פרשת השבוע נופל גם גם במקרה על ראש חודש ניסן, החודש הראשון לפי התורה שבכתב. ישנו גם קטע שאנו קוראים מספר תורה שני (שמות 1-20,12) שמהווה גם את פרשת החודש, כיוון שאנחנו מתחילים את תקופת ההכנות לחג הפסח, חג החרות. וכך יוצא שבפרשת השבוע, שהיא גם ראש חודש, אנחנו מוציאים שלושה ספרי תורה מארון הקודש בתפילה.
תחריט של מצורע, בידי אלברכט דירר Created in 1513. cc: Wikipedia
היטהרות, צרעת וראש חודש ניסן
פרשת השבוע תַזְרִיעַ עוסקת בשני נושאים מרכזיים: ההיטהרות וקרבנות של נשים שזה עתה ילדו תינוק\ת חדש\ה, ושנית ביתר הרחבה הכללים לטיפול על ידי הכוהנים של מי שפקד אותו\ה מחלה הנקראת צרעת, שבטעות יש שקושרים אותה למחלה נוראית ”Leprosy” .
בפרשנות הרבנית של חז"ל ודברי תורה במשך הדורות יש רבים שקשרו בין נושא הלידה המופיע בפרשה בטקסט, לבין התקופה, לפי הלוח העברי, של חודש ניסן. ניסן הוא הרי זמן של התחדשות הטבע ובוא האביב וכן בתולדות העם זמנו של הגאולה הניסית ממצרים, קרי "יציאת מצרים".
הסבר ידוע של מחלת הצרעת הוא שהמחלה המוזרה הזאת היא עונש על לשון הרע, שיתוף מידע (שהוא לרוב שלילי) על אחרים. זה מבוסס על התיאורים בתורה של המחלה שפקדה את הגוף של משה ומרים, כעונש, על שדיברו נגד העם [וה']. במקרה של מרים, מדובר בביטוי של גזענות, כנגד ציפורה, בת הזוג של משה.
בתלמוד נאמר שהצרעת הוא עונש על לשון הרע, ושיש בתופעה שלילית הזאת כדי להזיק לשלושה אנשים "לדובר, למקשיב ולנושא הרכילות או הדיבה." ( תלמוד בבלי, ערכין, ט’ו,ב'). מידע על אנשים אחרים שמשתמשים בו ככלי מלחמה עם כוונות שליליות, ולא לצורך תקשורת אמיתית והוגנת – מידע כזה הינו הרסני מבחינה חברתית, ומרעיל את היחיד. יש אפילו שמשווים את השימוש בלשון הרע, לשפיכות דמו של אדם.
רצח האופי השיטתי של היריב הפוליטי, הדה לגיטמציה לפעילותו והשתקת קבוצות מיעוט ויריבים פוליטיים הם תופעות מציקות מאוד ומדכאות בפוליטיקה הישראלית בפרט ובחברה המודרנית ההמונית והלכאורה דמוקרטית.
התרבות הפוליטית השלילית הזאת הופכת את השחרת פני ה"אויב" הפוליטי (או אולי נקראה לזה "הלבנת פניו") לכלי מרכזי ולגיטימי במערכת בחירות. תופעת לשון הרע הפכה לנורמה שמשחיתה רבים. זהו רעל מטמא ואנו זקוקים לתהליך של הבראה והיטהרות מהגועל נפש הזה. בהקשר הזה, הטקסים, לכאורה מוזרים וזרים, המתוארים בפרשת השבוע נראים רלבנטיים יותר ממה שחשבנו.
חבל שהפוליטיקאים המשתמשים בשקרים וחֲצָאֵי-אמת וב"פייק ניוז" בפוליטיקה שלנו אינם נפקדים על ידי פצעים ומוגלה בעורם כמו בנרטיב התנ"כי. גם ככה ההתנהגות של פוליטיקאים אלו מספיק מגעילה. אך דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו הפוליטיקאים הנרקסיסטיים הללו, שטוענים שהם המנהיגים שלנו, היו סובלים ומסומנים בפצעי הצרעת, הפושים בעורם. אולי בצורה כזאת, הם היו לומדים להתנהג בצורה אחרת ולשמור על לשונם. אולי אפילו היו מתייחסים לנושאים רציניים ולצרכי הציבור, כמו לצורך החשוב של לסיים את השלטון הצבאי על הפלסטיני, ולפעול לשיפור חייהם, של כל מי שיושב בתוך המדינה – שיפור שירותי הבריאות, החינוך, הרווחה וכד'.
אנו זקוקים להתחדשות עם בוא הירח החדש של חודש ניסן – התחדשות החזון התקווה – התחדשות שתשחרר אותנו מהשקרים והלכלוך של הפוליטיקה העכשווית. יהי רצון שנעשה זאת.
שבת שלום וחודש טוב!
הרב יחיאל
