בתמונה למעלה: המסגד שעבר התקפת טרור בניו זילנד. Abdullah@xtra.co.nz at English Wikipedia [CC0]
בדבר תורה לפרשת השבוע "צַו" הרב חיים שלום נרעש מההתקפה הנוראית על המסגד בכריסטצ'רץ' בניו זילנד שבה נרצחו חמישים מאמינים ומאמינות מוסלמים בלא עוול בכפם. הרב שלום חוזר לקרוא בפרשת שבוע בכדי למצוא את מקור האור של התורה ולהדליק נר בלבו, שיתקן את לב העולם.
אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ–לֹא תִכְבֶּה. (ויקרא ו:6)
הרעיון של האור הנצחי מובן היום כאותו האור המונח מעל ארון הקודש בבית הכנסת. והוא זה שנזכר לראשונה במסורת היהודית, ביחס ללהבת המשכן (המקדש הנייד, שבו השתמשו בני ישראל, עד שהם בנו את בית המקדש). מקובל להבין כי תיאור המקדש ופועלו בספר ויקרא הוא למעשה מדריך לשימוש בידי הכוהנים בבית המקדש. מתוך כך אנו למדים שבמקדש היתה אש נצחית.
לאורך כך המסורת היהודית, האש והאור ממלאים תפקיד מיוחד. החלוקה של האור והחושך היא מעשה מופלא של הבריאה. האש והאור מסמלים את בואה וצאתה של השבת – האור והחושך מבדילים בין קדושת השבת לבין ימי החול של השבוע. מדוע האור/אש הם כה קדושים?
הרבנים נותנים רמז לתשובה בבראשית רבה, כאשר הם אומרים: "אדם מדליק נר מנר, והנר דולף, והנר הראשון אינו פוחת" (בראשית רבה, יג, כ). ליכולתו של משה להעביר ידע קדוש. האור מובן כמקור אנרגיה אינסופי (אלוהי). האור הופך למטאפורה במסורת היהודית, בדבר על כוחו של היחיד להביא טוב אל העולם.
ומה ראוי יותר לקרוא בפרשת השבוע "צו", כשאנחנו ממשיכים להתמודד עם המתקפה הנוראה על המסגד בעיר כריסטצרץ' בניו זילנד.
"החלוקה של האור והחושך היא מעשה מופלא של הבריאה"
להטות את הלהבות הפנימיות
בדבר תורה קודם ל"רבנים למען זכויות אדם", הרב סוזן סילברמן מדברת על חשיבות הטיפול בשריפות הפנימיות שלנו, זאת בכדי שנוכל להמשיך ולהשתמש בכוחנו לעזור לאחרים להטות את הלהבות הפנימיות.
שלהם. אין ספק כי זו עצה חכמה במיוחד עבור המקום שאנו מוצאים את עצמנו כרגע – הן בישראל והן בעולם. הימים הללו חשוכים במיוחד, לקהילה שדואגת למימוש זכויות האדם בכלל ולדרך בה ישראל מתייחסת להבטחותיה ביחס למימוש זכויות האדם בפרט. אין דבר יותר נחוץ כרגע, מזה שנישאר כולנו חזקים ביחד, ונשמור על בערת הלהבות שלנו. כל עוד יש אור נצחי, ישנה אפשרות לאור להתפזר בתוכינו. מספרים על הרב ישראל סַלַנְטֶר, המנהיג הגדול של תנועת המוסר ביהדות שקמה בליטא במאה ה-19 באשר לאופן שבו הוא בא להקים את תנועת המוסר (תנועה שמטרתה להשתמש בלמידה טקסטואלית יהודית ובפרקטיקה היהודית, בכדי להעלות את הסטנדרטים המוסריים של הקהילה היהודית).
הרב ישראל סלנטר הלך פעם לסנדלר כדי לתקן את נעליו. השעה היתה מאוחרת והחשיכה כבר ירדה. משהבחין שהנר דולק, הבין הרב כי הסנדלר יתקשה לתקן את הנעליים באור העמום, והציע שאולי העבודה תוכל לחכות עד למחרת. "אל תדאג," ענה הסנדלר, "אני יכול לעבוד טוב מאוד לאור נרות, כל עוד הנר דולק, אפשר עדיין לתקן את הנעליים".
הרב סלנטר זיהה מיד את המשמעות העמוקה של דברי הסנדלר. כל עוד הנר דולק, הוא יכול לתקן את מה שנשבר. כמו כן, כל עוד ניצוץ החיים עדיין מהבהב אדם, אדם זה עדיין יכול לתקן את חטאיו. לעולם אין להתייאש.
אור הוא תקווה. לחיות עם תקווה, להיות חיובי, הוא המרכז להבנת הקדושה שלנו. הרב סעדיה גאון שאלה בתוך כך שאלה חשובה- מדוע אנו מברכים על הדלקת נרות כמצווה, למרות שאין לנו מצווה להדלקת נירות בשבת. זו היתה שאלה מסובכת עבור סעדיה גאון, משום שידע שבאמת צריכה להיות התשובה, אין לומר "מי ציווה עלינו" להדלקת נרות. אבל הוא בוחר בתשובה אחרת. הוא בוחר לומר שלמרות שלא נאמר לנו להדליק נרות, הדלקת הנרות היא חלק מהותי מהדרך שבה אנו עושים את השבת למיוחדת. הכנסת האור לעולם היא חיונית לשבת. זה משנה את הדרך בה אנו מסתכלים על השבת. השבת היא לא רק יום מנוחה, אלא יום של אקטיביזם – הטעינה מחדש של הסוללות שלנו היא כדי שנוכל להמשיך ולהביא אור לעולם. העבודה הקדושה של תיקון – או של נעליים, או של העולם, הוא מרכזי לרעיון של שבת.
המשוררת הישראלית, זלדה, רואה את הדלקת הנרות כטקס המרכזי של השבת. היא כותבת:
לְהַדְלִיק נֵרוֹת בְכָל הָעוֹלָמוֹת-
זוֹהִי שַבָת.
לְהַדְלִיק נֵרוֹת שַבָּת
זוֹהִי קְפִיצַת-נֶפֶש הֲרַת נְצוּרוֹת
לְיָם נָהְדָר, שֶיֵש בָה מִסְתוֹרִין
שֶל אֵש הַשְקִיעָה.
בְהַדְלִיקִי הַנֵרוֹת יֵהָפֵךְ
חֶדְרִי לִנְהַר דִי-נוּר
בְאַשְדוֹת בָרֶקֶת שוֹקֵע לִבִי. [מתוך: השיר "שבת וחול", שירי זלדה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תשמ"ה, עמ' 30].
האור הוא יסודי להבנת השבת, הוא מרכזי לרעיון של המשכן של המקדש. וזאת מטפורה לאספקה אינסופית של תקווה, ואנחנו חייבים ממנה לשאוב את הכוח להמשיך ברדיפת שלום וצדק בעולם.
מי ייתן ותהיה לנו שבת של אור, מי ייתן שהאור שלך, ידלק מחדש, ומי ייתן שהאור האלוהי יזהר קדימה ויאיר את העולם שלנו בימינו.
שבת שלום,
הרב חיים שלום
