זה היה שבוע רע, לכל מי שדואג לקשר שבין יהדות ובין זכויות האדם. האנדרטה לבית כנסת צרפתי (שנחרב ע"י הנאצים) הושחתה בשטרסבורג ושמונים קברים חוללו בבית הקברות היהודי הסמוך. האנטישמיות במפלגת הלייבור של בריטניה לא פוסקת, והאמריקנים נאבקים במה שנראה כמו הצהרות אנטישמיות של חברת קונגרס חדשה, בעוד ישראל נותרת תחת התקפה של בלונים עמוסי נפץ ששולחים הפלסטינים מעבר לגבול עזה, בתקווה לפגוע באזרחי ישראל ובחקלאות הישראלית. נראה כי עם התקרבות פורים, עלינו לחזור לסיפור של מרדכי ואסתר, בכדי ללמוד כיצד הם התמודדו בהצלחה עם האנטישמיות. דבר התורה של הרב גדעון סילבסטר לפרשת השבוע "פְקוּדֵי".
לזכרו של אבי המנוח סם סילבסטר-שמואל בן צבי ז"ל אשר יום השנה השמיני לציון פטירתו, תתקיים בשבת
מדוע אסתר מסתירה את זהותה
ההיכרות שלנו עם אסתר אינה מפורטת. על אף שמתברר שהיא הגיבורה של הסיפור, כמעט ולא נאמר דבר על אודותיה, והיא אומרת עוד פחות על עצמה לבעלה אחשוורוש.
"לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד." (אסתר 2:10)
הפרשנים נפרדים בפרשנות לסיבה שאסתר מסתירה את זהותה. רש"י אומר כי היא מסתירה מוצאה המלכותי שלה, בתקווה שזה יעזור לה להימנע מהתקדמות בחצרו של המלך וכך היא תוכל לחזור הביתה: היא מסתירה את ייחוסה, בכדי שיחשבו שהיא באה ממשפחה נחותה והם ישלחו אותה החוצה מהארמון, שהרי אם ידעו שהיא צאצאית למשפחת שאול, הם יחזיקו בה.
אבן עזרא נוקט גישה אחרת. הוא אומר שאסתר נועדה להסתיר את זהותה, כי אחרת, האנטישמים ינסו למנוע ממנה להינשא למלך, או יפריעו לה לשמור על מצוות היהדות. על ידי שמירה על דתה מבעד למעטה ההסתרה, אסתר יכולה להישאר יהודייה דתית בארמון ובסופו של דבר היא תהיה ממוקמת היטב בכדי להגן על עמה. בעוד רש"י ואבן עזרא נבדלים בפרשנותם את האסטרטגיה של אסתר, הם מסכימים כי בלבה היה הרצון להישאר נאמנה לדתה ולקיים את מצוותיה.
להציל את העם היהודי
בעוד שאסתר גאה להיות יהודיה, בתחילה היא מפחדת לבוא לעזרת עמה. כאשר מרדכי מבקש ממנה להתחנן על העם היהודי בפני המלך, היא מנסה להתחמק מהנושא וטוענת כי כניסה אל המלך ללא הזמנה עלולה לסכן אותה במוות. מרדכי אינו מתרשם מהתירוץ שלה; הוא נוזף בה, ומזהיר כי זו ההזדמנות הייחודית שלה כדי להציל את העם ולהגשים את מטרת החיים שלה:
"וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר. יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת–רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת." (אסתר 12-14)
בכל שנה, ראש הישיבה שלי, הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל היה מציין כי פסוקים אלה יוצרים את נקודת המשען של המגילה. לפניהם, אסתר הייתה ביישנית והסתגרה בדלת אמותיה, אחריהם, היא עוברת טרנספורמציה: היא שולטת בבמה המלכותית, באמצעות הפעלת מניפולציות על המלך, שריו ואפילו על הרבנים, בכדי גם להבטיח את הזכות של עמה להגנה עצמית וגם שסיפורם יישמר.
בהסתמך על נאומו של מרדכי, הרב ליכטנשטיין מדרבן את תלמידיו לשקול את תוכניות הקריירה שלהם, בכדי להבטיח שהם יקדישו את זמנם וכישרונותיהם לעמנו, לאלוהינו ולעולם.
עם עליית האנטישמיות בעולם, נאומו של מרדכי הוא תזכורת נכונה לכל מי שיש לו בימה, נוכחות במדיה החברתית או כל פלטפורמה אחרת להגנה על זכויות האדם של היהודים בישראל ובתפוצות; שהרי הלל לימד אותנו, "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:" (פרקי אבות א' 14).
שבת שלום,
הרב גדעון סילבסטר
העמדות המובעות במדור דבר תורה הן עמדות הכותבים ולא משקפות בהכרח את עמדות ארגון רבנים למען זכויות האדם. בתמונה למעלה: צילום מסך של ערוץ היוטיוב של Al Jazeera English
הרב סילבסטר. תמונת פייסבוק.
