דבר התורה של הרב נעמה קלמן לפרשת השבוע "תְּצַוֶּה"
איפה נפגשים עם עם אלוהים? על יד ההר עם הרעם הברק? נוכחותו של אלוהים היתה כל כך מדהימה, עד כי בני ישראל התחננו בפני משה… אתה תלך, אנחנו נשאר מאחור פן נמות. ועדיין תורתו המוסרית הגדולה ביותר של אלוהים באה עם תרועת השופר והעשן.
היכן אלוהים נמצא? בתפירה המפורטת של כיסוי הארון והבדים במשכן? הפשתן המעוות, החוטים הכחולים, הסגולים והארגמניים המעטרים את הארון וקירות האוהל? האם אלוהים תפור בפרטים הרבים של אוהל מועד?
מי הם נציגי אלוהים? הכן הגדול, הכהנים והלוויים, המוקדשים לעבודת אלוהים על ידי הקרבת קורבנותיהם של בני ישראל?
" בעיצומו של החורף שלנו הצבעים מסנוורים."
היכן אלוהים מנוסה? בגאות ובשפל של העונות?
בחידוש כל חודש, בחגיגת החושים שלנו, הראיה, חוש הטעם. סביבנו שדות מלאים בכלניות אדומות, רוקדות על דשא ירוק, רקפות ורודות שצומחות מתוך הסלעים האפורים, שקדיות שבוקעות בדוושות לבנות וורודות שובבות ומלבבות בין עצי הזית המפוארים המסוקסים והחזקים? בעיצומו של החורף שלנו הצבעים מסנוורים.
אנחנו בתקופת אדר, כאשר נוהגים לשמוח. פורים ה"חורף" של לוח השנה שלנו, כשהמוות והייאוש ריחפו מעלינו גורלנו כמעט חתום… הכל התהפך.
בואו נודה בזה. יהודים אוהבים לדבר על אלוהים. מה שגורם לנו להרגיש לא בנוח ופגיעים, בניגוד לנוצרים שחשים בנוח להגיע לאלוהים ולדבר על חסדו.
הנוכחות החדשה של המשכן הוא ניגוד ליציאת מצרים ולסיפור ההתגלות
ראשית אלוהים הוא הכל ואנחנו כלום. אנחנו עדים, אנחנו פסיבים. אבל עם פרשות אלה לגבי המבנה ומינוי המשכן אנו מזכירים שיש לנו תפקיד, תפקיד פעיל תיקון. נוכחותו של אלוהים מתקשר לחיינו.
על פי המסורת המדרשית הוא התיקון של הבריאה. עכשיו אנחנו בני האדם יוצרים מיני קוסמוס, במקביל תוך כדי השתקפויות של הכוכבים והשמים, שהם חלקים שונים של המשכן. שבעת הקנים של המנורה מקבילים לכוכבים ומעוצבים כמו פריחת השקדיה (כך זה נראה בכל מקום בעונה זו של השנה). כאשר אנו קוראים על המשכן בניין המשכן, אנו מביאים את עבודתנו היומיומית והמשימות שלנו. העבודה הזו תשמש כבסיס ל-39 קטגוריות העבודה שעלינו לחדול ממנה בשבת. זה כאילו אנחנו מביאין את נוכחותו של אלוהים מן ההר, עכשיו נעשה את האש והעשן כפי שהבאנו את הקורבנות לאלוהים.
להביא את אלוהים לעבודה
על פי המסורת הרבנית בעידן המשיחי יישארו שני חגים יום כיפור ופורים. אם יום כיפור נשאר לטיהור וחידוש של האינדיבידואל, אז פורים הוא סמל ההצלה הלאומי שלנו. שני המקרים הם תזכורת לאהבת אלוהים אלינו… אלוהים מחפש אותנו… בשני המקרים אנו פועלים ואלוהים מגיב. האם אנחנו יכולים להביא את אלוהים לעבודה עם כל משימה… מתקרב יותר ויותר האם יישאר גבוה על ההר או קרוב לעמק עצי השקדיה הפורחים?
בינתיים אנחנו מדליקים את נר התמיד. הלהבה הנצחית משמן זית המטהר, כפי שאנחנו מצווים בתחילת הפרשה, שמן זית זך כיתית למאור. עץ הזית סמל של אור ושלום העבודה למען שלום וצדק היא עבודה עבור האור הזה, של עצי זית, תקווה נצחית לדו-קיום, מושרשת עמוק ושיתוף של שני העמים החיים בארץ הזאת. מי ייתן ונוקיר את העצים שנקטפו על ידי הפלסטינים ואת אלה של היהודים, ואז נוכל באמת לחוות את נוכחות האל במקום הזה.
שבת שלום,
הרבה נעמה קלמן
