בפרשת השבוע "יִתְרוֹ" הסיפור על יתרו כהן מִדְיָן מופיע מיד אחרי הסיפור על מלחמת עמלק נגד ישראל? איך הדברים מתקשרים לקשר בין אומות העולם לבין מדינת ישראל?
בפברואר 1994, בנייני האומה בירושלים אירח את הכנס הבינלאומי הראשון למנהיגים יהודים ונוצרים, עם השתתפות של כ-500 מנהיגים מ-90 מדינות. האירוע המיוחד הזה הונחה על ידי הרב דוד רוזן, המנהל הבינלאומי לעניינים בינדתיים מטעם ה-AJC וחבר ועד של רבנים למען זכויות האדם. הכנס נערך בעקבות היווסדות קשרים דיפלומטיים מלאים בין מדינת ישראל לוותיקן, שהוסדרו בהסכם היסוד בין הכס הקדוש לבין מדינת ישראל בדצמבר 1993. מתוך הרהור על האירועים הרב-משמעותיים האלה בהקשר של פרשת יתרו (שמות פרקים יח-כ), ימים ספורים לפני כנס המנהיגים, הרב בן הולנדר ז"ל, חבר ועד מייסד של רבנים למען זכויות האדם, הציג את התובנות שלו לגבי מקומה של ישראל בין העמים.
המילים המעוררות שלו, שנאמרו במקור בגלי רדיו "קול ישראל" בינואר 1994, והוצאו לאור על ידי רבנים למען זכויות האדם בספר To Be Continued… Teachings on Parashat haShavua (מאת הרב בן הולנדר, בעריכת הרב מיכאל שוורץ, 2017, עמ' 117-120) עדיין רלוונטיות היום כפי שהיו לפני חמש עשרה שנה. בחברה שלנו, השסועה בפילוגים דתיים, ארגון רבנים למען זכויות האדם ממשיך את העבודה החיונית של שיח בינדתי דרך "צוותי אברהם" שלנו, שמכנסים מנהיגים דתיים מיהדות, נוצרות ואיסלאם כדי לדון בפני הציבור הישראלי בנושאים רלוונטיים לאנושיות המשותפת שלנו ולחברה האזרחית, דרך השקפות העולם היחודיות של שלושת הדתות. המטרה שלנו היא להביא לתודעה של הציבור הישראלי את התלות ההדדית בין הערכים היהודיים והערכים האנושיים שלנו והחיוב בסובלנות, דו-קיום, צדק ושוויון זכויות לכל האזרחים המגוונים של מדינת ישראל ובחופש לפלסטינים בשטחים הכבושים.
"קאסוטו היה רב וחוקר יליד איטליה, ששימש כפרופסור לתנ"ך באוניברסיטה העברית במהלך השנים הגורליות של נפילת הפשיזם והופעתה של המדינה היהודית. הוא ראה את ביקורו של יתרו בהקשר רחב זה. הוא הזכיר את הסיפור הזה בפרשנות שלו להדהוד הזה שנוצר בפריזמה של ההיסטוריה: כשישראל מתקבלת בברכה כאחת מאומות בעולם" [קיראו עוד: Umberto Cassuto and Israel Abrahams, A Commentary on the Book of Exodus Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University, 1967].
ישראל בין העמים
מאת הרב בן הולנדר
פרשת יתרו היא הרקע להתגלות הנשגבה של דברי אלהים חיים — עשרת הדברות (שמות כ:ב-יד) — שמהווים לב התורה וגם יהוו הבסיס למוסר המונותאיסטי של הנצרות.
אולם סיפורו של יתרו, כהן מדין וחותן משה, שעל שמו קרויה הפרשה, מקדימה את התגלות עשרת הדברות. ביקורו של יתרו אצל מנהיגה של עם ישראל פותח את הפרשה ונושא משמעות הרבה מעבר לסיפור עצמו.
פרשן המקרא של המאה ה-20, משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ, בונה על פירושו של אברהם אבן עזרא מהמאה ה-12 כשהוא מציין שהספור על יתרו כהן מִדְיָן מופיע מיד אחרי הסיפור על מלחמת עמלק נגד ישראל. הפרשה שלנו השבוע מתחילה ביתרו. כשקוראים שני הסיפורים זה אחר זה, הם מבליטים את הניגוד בין שני השבטים המדבריים האלה ביחס שלהם לעם ישראל.
קָאסוּטוֹ ממחיש את הניגוד בציונו שהפסוק "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל" (שמות יז:ח) מקבל "פיצוי" בסיפור שלנו על ידי הפסוק "וַיָּבֹא יִתְרוֹ אֶל מֹשֶׁה… וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם" (שמות יח:ה-ז). הסמיכות בין ביקורו הדורש-שלום של יתרו עם מלחמת עמלק מאשרת עבורינו שאפשר לאמץ שני עמדות בו-זמנית כלפי העולם: גם דריכות תמידית ההכרחית כדי למנוע כל התעוררות של רוח עמלק, וגם פתיחות והדדיות עם חברינו בין העמים.
קָאסוּטוֹ היה רב וחוקר, יליד איטליה, ששימש כפרופסור למקרא באוניברסיטה העברית בתקופה הגורלית שראתה קריסת הפשיזם והקמת מדינת ישראל. הוא הבין את ביקורו של יתרו בהקשר הרחב הזה. באופן נוגע ללב, הוא נתן כותרת לסיפור הזה בפירושו למקרא לפי ההד של הסיפור בתולדות ההיסטוריה: "ישראל מתקבלת כאחת מאומות העולם."
קאסוטו מבהיר את הניגוד בכך שציין כי הפסוק "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק" – "וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, ח) מקוזז בסיפורנו הנוכחי על ידי הפסוק "ויבו יתרו" – " וַיָּבֹא יִתְרוֹ … והם שאלו אחרי הרווחה של זה (שמות 18: 5-7). צירוף זה של ביקורו המבורך של יתרו והתקפת העמלקים מצביע על כך שהייתה דריכות בלתי פוסקת (הנדרשת) בכדי לעקור כל התעוררות של רוח עמלק, וזאת תאמה את הפתיחות וההדדיות עם חברים בין העמים.
קאסוטו היה רב וחוקר יליד איטליה, ששימש כפרופסור לתנ"ך באוניברסיטה העברית במהלך השנים הגורליות של נפילת הפשיזם והופעתה של המדינה היהודית. הוא ראה את ביקורו של יתרו בהקשר רחב זה. הוא הזכיר את הסיפור הזה בפרשנות שלו להדהוד הזה שנוצר בפריזמה של ההיסטוריה: כשישראל מתקבלת בברכה כאחת מאומות בעולם [קיראו עוד: Umberto Cassuto and Israel Abrahams, A Commentary on the Book of Exodus (Jerusalem: Magnes Press, Hebrew University, 1967)].
"זה הולם", כתב, "שכאחד ממנהיגי העמים השכנים, [יתרו] היה מסוגל להבין ולכבד את הגורל הייחודי והנפלא של בני ישראל, ובא לברך את האנשים החדשים אשר נכנסו עתה למשפחת העמים ".
חוזרים לסיפור, אנו מציינים קשר ספרותי בין ביקורו של יתרו לבין הסיפור הבא של ההתגלות בסיני. בסיפור שלנו, יתרו מלווה את בתו ציפורה, אשתו של משה ובניה, כאשר הם חוזרים אל משה לאחר הפרידה הממושכת של המשפחה במהלך אירועי היציאה ממצרים. משה בא לפגוש אותם, ונוצרה אינטראקציה בין משה ויתרו האווירה הדוהרת של הפרשה מזכירה את התקופה הקודמת שבה מצא משה מקלט מפרעה בביתו של יתרו, אחר כך התחתן עם בתו והקים משפחה.
אלה יותר מאשר סצנות פסטורליות. כי אחרי כל סצנה משפחתית, חוזר משה ממריא לקחת על עצמו את תפקידי המנהיגות.
כמו כן, כל קטע ביניים, של הקמת המשפחה משמש למעשה הקדמה … התגלות אלוהים! בפעם הראשונה, ההתגלות של אלוהים משה לבדו, על הסנה הבוער, על הר. סיני (שמות 3: 1-4: 17). ועכשיו, התגלות אלוהים היא לכל העם באש הבוערת על סיני (19: 16-20: 17). ההתגלות הראשונה פירטה את שליחותו של משה; עכשיו זה יגרום למשימה של העם להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות 19: 6).
מרכז שתי ההתגלויות, הוא זיהוי של אלוהים כמו אלוהים אשר יוציא את בני ישראל ממצרים. הכרה זו בריבונותו של אלוהים על ההיסטוריה תהיה פורמלית בדיאלוג כמתבטאת בדיברה הראשונה. אבל לפני שעשרת הדברות הפכו לבסיס של האמונה לדורות שיבואו, ההתגלות שלהם באה לידי ביטוי, מתוך הניסיון של בני דורו – את ישראל עצמם ביציאת מצרים – ולאחר מכן נפוצה השמועה על המאורע האדיר על ידי המדינות הנאורות, ואנו למדים על כך מהתגובה של יתרו ששמע על כך והגיע לברך את משה. תגובתו הספונטנית של יתרו באה לידי ביטוי בהודאה לאלוהים – "וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת-הָעָם, מִתַּחַת יַד-מִצְרָיִם (שמות י"ח, י) – יתרו מברך על הוצאת ישראל ממצרים, והכרה בריבונותו של ה ', וזאת בתוך כך – העדות הראשונה של רצון טוב שהפגינו עמי העולם כלפי ישראל. דברי יתרו רואים את ההישרדות היהודית בהקשר הרחב שלה לעדות שניתנת לנו על הימצאותו של אלוהים בתוך ההוויה ההיסטורית.
לבסוף, בנוסף למוניטין, נהנו בני ישראל מהכומר הַמִּדְיָנִי בדמות יתרו יתרו, שהביא לפיתוח מערכת שיפוטית יעילה (שמות יח, כו-כו). לפיכך, פרשת השבוע שלנו מציעה, באותו הר תנ"כי של אלוהים, את הרעיון כי ההתגלות הייחודית של אלוהים לעם ישראל וקבלת התורה, הייתה משולבת בייעול אירגוני חברתי שהיה חלק מחוכמת אומות העולם [מתנת ביזור מערכת המשפט בידי יתרו]. שילוב זה מקביל לאתגר העומד בפני הציונות – בימינו לא פחות מאשר בהופעתה של המדינה – שילוב של מדינת לאום מודרנית ודמוקרטית עם תפיסת יהדות חיה המושרשת בקבלת התורה בהר סיני.
שבת שלום
הרב בן הולנדר ז"ל
העמדות המובעות במדור דבר תורה הן עמדות הכותבים ולא משקפות בהכרח את עמדות ארגון רבנים למען זכויות האדם.
דבר התורה פורסם בספרו של הולנדר: "To Be Continued… Teachings on Parashat haShavua" שמהווה אוסף כתבים על פרשיות התורה ומועדים שונים, בעריכת מיכאל שוורץ, (עמ' 109-112).
