דבר תורה: פרשת בשלח – ט"ו בשבט וגאולה מאת הרב יחיאל גריינימן
קריאת התורה השבוע כוללת את קריעת ים סוף ושירת הים, תחילת הסיפור של המסע במדבר, תלונותיהם הראשונות של העם במדבר (יש בתורה עשרה מקרים של התמרמרות העם עד להגעתם אל הארץ המובטחת), לווי והשגחת האל (עמוד הענן ועמוד האש), המן והמים הניתנים להם כתגובה לתלונותיהם, ולבסוף תקיפתם של העמלקי והניצחון נגדם. הרבה מאד.
ישנם שני מקרים אליהם אני במיוחד רוצה להתייחס בקצרה מתוך הדברים הרבים הללו. על פניו אין קשר בין קריאת התורה הזאת לבין ט"ו בשבט, חג האילנות, הבא אלינו לטובה ביום שני הקרוב. אך בכל זאת שני האפיזודות האלו ותפקידו של עץ בהן מאפשר לקשור בין הפרשה לבין חג האילנות.
הראשון הוא התגובה משמים לתפילתו של משה ליד ים סוף לפני הנס שם.אלוהים בעצם אומר למשה "אל תתפלל אלי, תעשה משהו"!
טו וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־משֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:
טז וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָֽדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה: (שמות י"ד)
השני הוא התגובה לתלונתם של בני ישראל אחרי קריעת ים סוף כאשר הם צמאים ומגעים אחרי שלושה ימים למרה בו מוצאים מים מרים שאינם יכולים לשתות.
כג וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֨יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָֽרָא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה:
כד וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־משֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה:
כה וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהֹוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהֹוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם…
(שמות ט"ו)
בשני המקרים עץ מאילנות מציל את המצב. בראשון המקל של משה משמש אותו לבצע את עצם קריעת הים ובשני הענף שהוא זורק לתוך המים המרים ממתיק אותם.
בסיפורים האלה האילנות מספקים את הכלי המאפשר גאולה ובכך מתחזקת האמונה של בני ישראל באביהם שבשמים, מרכיב חיוני ביותר להתחייבותם בהמשך לברית עם מקור החיים הקדוש, הקב"ה שגאל אותם ממצרים.
הסיפורים הללו מזכירים לנו שהאחריות הגדולה של פעולה אנושית הינו מרכיב הכרחי בתהליך הגאולה ובחיזוק אותו ברית.
אני נזכר בסיפור מדרש יפה של יוחנן בן זכאי אליו אני אישית שב כל שנה בסדר ט"ו בשבט דווקא:
את דברי רבן יוחנן בן זכאי: "אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו
לך- הרי לך משיח! בוא וטע את הנטיעה תחילה, ואחר כך צא והקבילו" (אבות
דרבי נתן, נוסחה ב', פרק ל"א).
ט"ו בשבט, חג האילנות הוא תמיד מועד חשוב בפעילות האקטיביסטית של רבנים למען זכויות האדם כי יש בו ביטוי מובהק של הרצון לטיפוח ותיקון של ארץ ישראל\פלסטין תוך כדי מחאה נגד עוולות המתבצעות כאן בשם התורה והעם היהודי. אנחנו שתלנו אלפי עצים – בעיקר עצי זית – במשך השנים מתוך רצון להתנגד לרוע וברדיפה אחרי הצדק והשלום.
לשתול עץ זית, מעשה סמלי של שלום, במקום בו נהרסו או נעקרו עצים הוא מעשה בו אנחנו מגלים בציבור את מחויבותינו לעתיד טוב יותר לשני העמים כאן. באיזה שהוא מובן זה דומה למעשה המתואר בפרשת השבוע כאשר משה זורק ענף מטהר למים המרים כדאי להמתיק אותם. אולי אם נבצע מספיק נטיעות כאלה אנחנו יכולים לקרוע את ים השנאה וכתוצאה מכך נסים יכולים לקרות גם כאן בארץ הזאת.
אני מאחל לכולנו שבת שלום וט"ו בשבט בעל משמעות גואלת.
שבת שלום
הרב יחיאל גריינימן
