מכות מצרים מהוות את הנושא המרכזי של הפרשת השבוע שלנו "וָאֵרָא". יש מדרשים ופרשנים שרואות בהן סמל של חברה שמתדרדרת מבחינה מוסרית. כבר בתחילת המכות מציע המדרש שהיו מצרים כשהם ראו עברי שותה מים במהלך מכת הדם, הניחו את שפתיהם על הכוס וניסו לשתות יחד איתו. לעומת זאת, היו עברים כשהם ראו מצרי שותה דם, עשו גם הם כמוהו (שמות רבה ט:י).
אלה היו, בהתאמה, המצרים שהבחינו במימי החיים והאמת, אפילו בחברה הנשלטת על ידי דיקטטור שפולט מוות ושקר; והעברים שהיו כל כך מאוהבים בתרבות הדומיננטית שהם המשיכו לאמץ אותה גם כאשר היא הפכה לאלימה ומושחתת.
מצרים כאלה כללו את המיילדות (יש מחלוקת בין חז"ל בשאלה האם הן היו עבריות או מצריות), בת פרעה ויועציו הקרובים. "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹהִים"– הנשים שמביאות חיים לעולם יראו את מקור החיים, "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת-הַיְלָדִים"–שמרו על חיי הזכרים העברים, ובאומץ לב התנגדו לצו המלך (שמות א:טו-כא). בת פרעה, כמובן, התנגדה באומץ לב לאביה שהוא גם מלכה. המדרש מכנה אותה "בִּתְיָה" ומציע שלמרות שפרעה היה אביה הביולוגי, אביה המוסרי והרוחני היה אלוהים (ויקרא רבה א:ג).
משה ואהרון בפני פרעה. ציור מאת בנג'מין ווסט. cc: נחלת הכלל
איש לא רואה את אחיו
גם יועצי פרעה התנגדו לו באומץ לב. תחילה, הן משכו את תשומת ליבו על ידי שאלה רטורית, "עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ?!"–והוסיפו מיד, "שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!" (שמות י:ז). הם לא אמרו "הטרם תדע כי אתה הורס את מצרים?!". הם לא היו צריכים.
עם זאת, פרעה ממשיך בעיוורונו, ועל ידי כך מצרים צוללת לחשכה שבה "לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו" (שמות י:כג). זאת, קובע המדרש, היא מהות החשכה: מצב שבו, בגלל הפחד והבורות, איש לא רואה את אחיו, ואיש לא קם מתחתיו לפעול.
באשר לעברים שהניחו את שפתיהם על כוס הדם, הם נספו במהלך מכת החושך. נשאלת השאלה, כיצד שרדו המצרים, אל אף שלא היו מסוגלים לזוז במשך שלושה ימים של חושך גמור, אפילו כדי להבטיח מזון ומים? על פי המדרש, העברים אשר התירו למצרים לשתות מים מהכוסות שלהם במהלך מכת הדם, עכשיו לא רק ש"הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (שם) אלא גם היה להם אור בכל מקום שהלכו. לכן, הם שוב יכלו להביא למצרים מים ומזון חיוניים.
למרות המעשים המופתיים האלה, ולמרות רגעי האמת של פרעה ("ה' הַצַּדִּיק" – שמות ט:כז, "וּבֵרַכְתֶּם גַּם-אֹתִי" – שמות יב:לב, וכו') סוף הסיפור, כפי שאנחנו יודעים היטב, מתרחש כשפרעה וכל חילו טבעו במים החשוכים של ים סוף.
"בעונה הזאת, אני מירושלים כמעט יכול לראות את אורות חג המולד של בית לחם."
"האורות של בית לחם"
בעונה הזאת, אני מירושלים כמעט יכול לראות את אורות חג המולד של בית לחם. המסר שלהם הוא "שלום עלי אדמות, רצון טוב לבני אדם" (שיר הלל נוצרי המבוסס על לוקס ב:יד). אך המסר מואפל על ידי החושך של פחד השורר באזורנו. החושך הזה מונע מאנשים רבים – שהיו רוצים להתקרב להגמשת המסר ההוא – מלראות את אחיהם, או אחיהם למחצה, ולעמוד על דעתם.
כמו שהיה פעם מערכת יחסים פוריה ושיתופית בין יוסף ופרעה אחד אמיץ, שהודות לה כל האזור נשמר בחיים בתקופת בצורת נוראית, וכמו שיש לנו כיום הסכם שלום בין ישראל למצרים של ימינו וגם בין ישראל לירדן, כך נאחל שיום מבורך אחד, נחזיק ידיים עם אחינו הפלסטינים בבית לחם ושאר האזור ונכריז, "שלום עלי אדמות, רצון טוב לבני אדם". על זה אנחנו מתפללים כל יום בתפילת שחרית: "אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו מהרה לאורו". כן יהי רצון.
שבת שלום
הרב בן הולנדר ז"ל
הערה: דבר התורה הזה מוגש לראשונה לציבור דרך תוכנית הרדיו "קול ישראל" ב-7 לינואר, 1994 / כ"ד טבת 5754, ואחר כך נערך ופורסם בספר To Be Continued: Teachings on Parashat haShavua מאת הרב בן הולנדר (דפים 105-10).
