תגובת רבנים למען זכויות האדם לדוח העוני 2017 שפורסם היום:
דוח העוני מלמד כי מדיניות ממוקדת לאוכלוסיות מסויימות מסייעת להם, אך חסרה בישראל מדיניות מקיפה לכלל החיים בעוני. מעקב אחרי דוחות העוני השנתיים מלמד כי כל זמן מה אנו עדים לתוכנית ממוקדת אוכלוסייה מסויימת שמביאה לשיפור נקודתי, אבל לא נותנת מענה כולל לחיים בעוני. כך השנה, למרות ירידה קלה בשיעור העוני הכללי, הורע מצבם של מי שאינם יכולים לעבוד או מי שמתקשים להשתלב בשוק התעסוקה מסיבות שונות.
כאמור, אנו רואים בנתוני הדוח שצעדי מדיניות ממוקדי אוכלוסייה מסויימת מביאים לשיפור נקודתי באוכלוסייה זו – כמו עלייה בשכר המינימום המלווה בירידה בשיעור האנשים העובדים החיים בעוני. עם כן, יש למדיניות ממשלתית יכולת לצמצם את שיעור העוני בישראל שעדיין הינו הגבוה בקרב המדינות המפותחות.
דוגמה לכך ראינו כשהועלתה קצבת השלמת הכנסה לקשישים ולוותה בירידה באחוז הקשישים החיים בעוני; זאת לעומת עלייה בשיעור הקשישים החיים בעוני השנה, כשהקצבה נשחקה ולא התעדכנה ביחס לעלייה ברמת החיים.
אם כן אין עדיין מדיניות כוללת למאבק בעוני; עדיין אין תשובה כלל-מערכתית לכל אותם 21.2% החיים בעוני ו-16.4% החיים במצוקה כלכלית קרוב לקו העוני.
אחריותנו לחיים בעוני מעוגנת גם במסורת היהודית שלנו. למשל בויקרא כה, לה, אנו מצווים: וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: זוהי החובה לסולידריות עם מי שמתקשים לכלכל עצמם בעצמם.
