שוב ושוב אנו שומעים מפוליטיקאים מתלהמים שיש להרוס בתי משפחות של מחבלים על מנת להרתיע מחבלים אחרים. כל זאת למרות שמי שיגור בבית הם לא המחבלים אלא בני משפחה שלהם שאין שום ראיות כי פשעו. אם ישנן ראיות נגד מי מבני המשפחה הרי שיש להעמידם למשפט ולהענישם כחוק, ולא להעניש כבדרך אגב את כלל בני המשפחה ללא משפט. ההצדקה להתנהלות כזו היא כי מדובר במדיניות של הרתעה ולא של ענישה. לאחרונה גם נעשות בפועל יותר פעולות מסוג זה של הרס בתי משפחה של מפגעים. באופן עקרוני, גם אם כלי מדיניות מסויים נחשב ליעיל יש לשקול האם הפגיעה שהוא מסב מידתית ולגיטימית ביחס לתכלית שהוא משרת. אבל מי אמר שזה בכלל יעיל? מי ניסה להוכיח באופן רציני שצעד כזה תורם לתכלית של הפחתת שיעור הטרור? אף אחד. זה פשוט נשמע יעיל, והרי צריך לפרוק קיטור וזעם. אז נחזור לעובדות הידועות על הסוגיה הזו:
ועדה צבאית בראשות האלוף אודי שני שמינה ב-2005 הרמטכ"ל, דהאז משה בוגי יעלון, כדי לבחון את מדיניות הרס הבתים בשטחים, ממליצה להפסיק את ההריסות: נזקן עולה על תועלתן מבחינת הרתעה של מפגעים. מתוך דיווח בוואלה על מחקר פנימי של צה"ל שעליו התבססה, בין היתר, הוועדה:
"מחקר פנימי של צה"ל שפורסם בסוף 2003 וסיכם את אלף ימי הלחימה הראשונים בעימות, כי 'עד היום אין הוכחות להשפעה מרתיעה של הרס הבתים'. מספר הפיגועים, מציין הדו"ח, אף עלה כמה חודשים לאחר שהחל צה"ל להרוס בתים. האלוף (מיל') יצחק איתן, ששימש כאלוף פיקוד המרכז בשנתיים הראשונות של העימות, אמר לפני כמה חודשים כי הריסת פועלת בכיוון ההפוך מזה שמצפה לו ישראל. לדבריו, הצעד הזה מהווה תמריץ לפיגועי נקמה".
מעבר לכך, בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל שיעור טרור נמוך בהרבה לעומת הפלסטינים בשטחים, וזאת למרות שלא הורסים בתי משפחות של מחבלים ערבים בעלי אזרחות ישראלית. שיעור הטרור בקרב הפלסטינים שגרים בגבולות 48 לא תמיד היה נמוך יותר, בטרם מלחמת השחרור היו אירועי דמים קשים ונרחבים ביותר, אבל תהליך איטי של דמוקרטיזציה ושיוויון יחסית העבירו את ההתנגדות של הערבים בישראל למדיניות הממשלה לפסים פוליטיים לא-אלימים בעיקרם. ככה זה שיש שלטו אזרחי ולא צבאי.
לא מדובר רק בעדויות נקודתיות או כאלו הקשורות למקרה הישראלי. מחקר מקיף, המבוסס על מסד נתונים עולמי, בחן חקיקה נגד טרור שכרוכה בענישה או פגיעה קולקטיווית באוכלוסייה שלא ביצעה את הפשע (הריסת בתי משפחות של מחבלים נכנסת כמובן לקטגוריה הזו). תוצאות המחקר מלמדות כי מדיניות כזו היא קאונטר-פרודוקטיבית, כלומר רק מעלה את שיעור הטרור. פרטי המחקר:
Shor, Eran. "Counterterrorist legislation and subsequent terrorism: does it work?." Social forces 95.2 (2016): 525-557
אם כן, ללא כל תכלית אמיתית של הרתעה, הריסת בתי משפחות של מחבלים הפוגעת במי שאין נגדם שום אישומים זהו ביזוי חמור של כל ערך דמוקרטי, מוסרי או יהודי. כמה רחוק זה מהעיקרון של "לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ" (דברים כד טז).
וקצת על השיח התקשורתי הבעייתי על הסוגיה:
