מה נוכל ללמוד מהתנהגותה של תמר במקרא, ואיך היא רלוונטית מאוד לנושאים של צדק חברתי וכבוד האדם?
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים (תלמוד בבלי).
סיפורו הרב עוצמה של יוסף שמתחיל השבוע, ונמשך דרך ארבע פרשות עד סוף ספר בראשית, נפסק רק פעם אחת. זה קורה השבוע בסיפור המוזר של יהודה ותמר (פרק ל"ח).
כאן אנו שומעים שיהודה יורד מאת אחיו כדי לחיות במקום אחר. הוא מתחתן עם אישה כנענית, נולדים לו ממנה שלושה בנים, ובנו הבכור מתחתן עם אישה בשם תמר. הבן מת ומשאיר את תמר אלמנה, מה שדורש ייבום. בנו השני משחית ארצה את זרעו, כדי לא לקיים את חובתו כלפי אחיו המת, ובתור עונש הוא מת בעצמו. יהודה אז מחזיר את תמר לבית אביה, במקום לחתן אותה עם בנו הצעיר, מחשש שגם הוא ימות, כי תמר נראית אישה מסוכנת. אנו לומדים שתמר, מחופשת לזונה, עושה תחבולה כדי להרות מיהודה. לפני ששורפים אותה על המוקד (בתור עונש) היא מצילה את עצמה על ידי הפקת ראיה לאבהותו של יהודה. יהודה מודה באשמה, לוקח אחריות, ונולדים לתמר תאומים בלידה שמזכירה את לידת יעקב.
יהודה ותמר, ציור של הוראס ורנה משנת 1840
אבל למה? מדוע התורה מספרת לנו את כל זה?
מה הסיפור הזה בא ללמד אותנו?
התשובה הנפוצה ביותר היא שדרך הסיפור הזה אנחנו לומדים על האופי האצילי של המנהיג העתידי של השבט היהודי – יהודה. יהודה הוא שבסופו של דבר מראה את אומץ לבו, ומתעמת עם יוסף בתור האח והבן האחראי במשפחה. סיפור של יוסף מגיע לשיאו הרגשי כאשר יוסף מודה שהוא אחיהם ושואל אותם "העוד אבי חי?". אבל זה לא השבוע.
בפרשת השבוע שלנו, יהודה מוכן להודות בחטאו, בדיוק כמו דוד המלך, הצאצא שלו ושל תמר, במקרה החמור יותר של ניאוף המלך עם בת שבע. תגובתו של דוד לנתן הנביא בסיפור ההוא (שמואל ב’ יב:יג) הפך לדוגמת מופת לחזרה בתשובה, בתרבות הדתית והליטורגית של עם ישראל, אבל יהודה מהווה דוגמא לדורות הבאים עוד לפני כן.
נוכל גם ללמוד משהו משמעותי מהתנהגותה של תמר, אולי אפילו רלוונטית יותר לנושאים של צדק חברתי וכבוד האדם.
במאמר מעניין ומאתגר "מגדר בסיפור תנורו של עכנאי" של החוקרת הפמיניסטית המלומדת דר' פרנסואס מירגוט, שהופיע ב"Nashim – a journal of Jewish Women’s Studies" בסתיו 2011 מס' 22 עמודים 90-106, המחברת מפנה אותנו לסיפור התלמודי הידוע על דיון חז"ל לגבי מצב כשרותו של תנור (בבא מציעא דף נח עמ' ב'-נט עמ' ב'). במהלך הדיון התלמודי הזה תמר מוזכרת בניגוד לרבנים עצמם כדוגמא של רגישות וכבוד לאחרים (דווקא כלפי יהודה, למרות כל העוול שגרם לה). ההקשר הוא משמעותי, כפי שמסבירה דר' מירגוט.
המשנה הפותחת מלמדת אותנו על החשיבות להיות מודעים לכח ההרסני של המילים:
"כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים… אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר (שמות כב:כ) 'וגר לא תונה ולא תלחצנו'".
בדיון הרבני הבא בגמרא, הדן באונאת דברים ומילים פוגעניות, המבזות ומשפילות ומלבינות פנים ברבים, מופיע הסיפור המפורסם של תנורו של עכנאי והחרמת ר' אליעזר, לאחר שהוא קורא תיגר על הסמכות הרבנית. מזכירים בהקשר הזה גם סיפור הניאוף של דוד עם בת-שבע וגם הדרמה של יהודה ותמר.
ההבנה הבאה מופיעה שם:
"אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בר יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנ"ל? מתמר דכתיב (בראשית לח:כה) 'היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה'".
דר' מירגוט מסבירה: "הנרטיב המקראי מדבר בפירוש על בושה. יהודה, כשהוא לא מוצא את ה'קדשה' שאיתה הוא קיים יחסים, מחליט להשאיר איתה את החפצים שהשאיר איתה בתור פיקדון, "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (לח:כג). ואז: "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף." (לח:כד). זהו כבשן האש שאליו הגמרא מרמזת. המשמעות של המילים הבאות מסביר רש"י: "הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה" (לח:כה). רש"י אומר: "והיא שלחה אל חמיה" – לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מְעֻבֶּרֶת, אלא "לאיש אשר אלה לו". אמרה: אם יודה מעצמו יודה, ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו. מכאן אמרו: נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים."
הנושא הבסיסי כאן הוא חשיבות השמירה על כבוד האדם של האחר. השפלה של אחרים היא בלתי נמנעת במציאות של המשך הכיבוש הצבאי ושליטה על עם אחר בניגוד לרצונו. התנהגותה המוזרה, אבל האמיצה, של תמר, בפרשת השבוע שלנו ובפרשנות הרבנית המובאת לעיל של התנהגות קיצונית זו, שלפיו היא אפילו מסכנת את חייה כדי לא להשפיל אדם אחר, מלמדת אותנו ערך יהודי בסיסי – חשיבות של כבוד האדם. ניתן להסיק מכך, כי לסיום הכיבוש בהקדם האפשרי יש עדיפות לפי ערכי התורה, כדי שניתן יהיה לשמור על חייהם ועל כבודם של שני העמים, וישראל יכולה באמת להיות מדינה יהודית על פי ערכי היהדות.
שבת שלום!
הרב יחיאל גריינימן
