זה אולי יפתיע, אבל עם סיום ההתלקחות האחרונה בעזה ארגון זכויות אדם ביקורתי כ"רבנים למען זכויות האדם" הוציא הודעה שיש בה מידה של פירגון לממשלה ולצבא על אופן ניהול המערכה האחרונה בעזה. למען הסר ספק, הבהרנו כי ראוי גם לבקר את הממשלה הזו בחריפות על הצעדים שהובילו אותנו להתלקחות האחרונה, אבל לאחר שסבב הדמים הזה כבר התהווה, הניהול של המערכה היה הפעם יחסית חיובי: הוא הביא להפסקת אש מהירה לטובת השקט של תושבי עוטף עזה והרצועה, והוא צמצם מאוד את כמות העזתים שאינם מעורבים בלחימה שנהרגו במהלך המבצע.
מימין ואף משמאל הרבו לבקר את הממשלה על ההתנהלות בסבב הדמים האחרון מול חמאס. לצד ביקורת ראויה, העובדות הן שסבב הלחימה האחרון נגמר מהר (וימים יגידו עד כמה השקט שהושג יהיה יציב); באופן יחסי למבצעי עבר מול הרצועה מעט מאוד הרוגים נרשמו במסגרתו, ובפרט הרוגים שלא היו מעורבים בלחימה; ולבסוף מבצעי עבר מול רצועת עזה, שהיו מדממים וארוכים בהרבה, לא הסתיימו בהישגים שאפתניים כמו הפלת שלטון חמאס אלא באותה התוצאה – הסכם הפסקת אש – אז למה לא להגיע לכך בפחות הרוגים ופחות סבל לתושבים?
צורת הפעולה הנוכחית של צה"ל הייתה הפעם שונה מבעבר וייתכן שתרמה לקיצור סבב הלחימה לצד היותה פחות פוגענית ביחס לחיי אדם. הטקטיקה שננקטה במערכה הזו הייתה של פגיעה ממוקדת בנכסים יקרים לחמאס (אולפן טלוויזיה, מבני מנהלה) שלוותה, ככל הידוע, במעט מאוד הרוגים במסגרת תקיפות אלו (בזכות התראות מראש של צה"ל). המשוואה שנוצרה היא של נזק כלכלי רב, הממוקד במבני שלטון ולא בשירותים חיוניים או ברכוש או של דלת העם, וזאת לצד מיעוט הרוגים אזרחיים. אפשר לשער כי טקטיקה כזו לא יוצרת זעם על הרוגים – שדוחף למסגרת חשיבה יצרית ולעומתית, שעלולה להרחיב ולהאריך את העימות המזויין. להבדיל, ההתמקדות בנזק כלכלי מקדמת מסגרת חשיבה קרה של רווח והפסד שסביר כי תרמה למהירות בה נכון היה החמאס להגיע להפסקת אש.
זו כמובן רק השערה, אבל היא מסמנת את הצורך של מערכת הביטחון לחקור את מה שנדמה כהישג שהוא בה בעת ביטחוני והישג בתחום זכויות האדם; בה בעת לטובת הישראלים – ובפרט תושבי עוטף עזה – ולטובת התושבים הפלסטינים בעזה שאינם חלק מארגון החמאס.
בצד של הביקורת צריך לתהות האם עשתה הממשלה הכל על מנת למנוע מאיתנו להגיע לעוד סבב לחימה. פה להפרת זכויות אדם יש אפקט שלילי גם משום שהן מקדמות הסלמה. כך למשל המגבלות על תחום הדייג של דייגים עזתים ועל ייצוא מהרצועה שהטילה ישראל, אין להן דבר עם ביטחון אלא עם ענישה קולקטיווית (עובדה שישראל משחקת עם המגבלות הללו – מחמירה ומגמישה אותן לפי הנסיבות). מגבלות אלו מטילות סבל רב על האוכלוסייה שזועמת על משטר החמאס וזה בתורו צריך לנתב את האש למקום אחר ולכן יוזם את חימום הגזרה. בהקשר כזה גובר הסיכוי שתקרית מקומית – כמו חילופי האש סביב גילוי היחידה המובחרת של צה"ל בלב הרצועה – תגלוש לסבב לחימה נרחב יחסית.
כארגון זכויות אדם אנו לא נכנסים לסוגייה של איזה סוג של הסדר או הסדרה מול חמאס הם הראויים, אבל אנו בהחלט דורשים מהממשלה לעשות כל מאמץ מדיני על מנת למזער ככל הניתן את מעגל הדמים ואת הפרת זכויות האדם של העזתים, ועולות שאלות האם נעשה מאמץ מקסימלי להסדרה. אנו רואים בחמאס ארגון טרור בזוי, אך זה לא פותר את ממשלת ישראל מלמזער את הפגיעה בחיי אדם. ובכל מקרה צעדים כמו צמצום מרחב הדיג או מגבלות על ייצוא וייבוא של מוצרים אזרחיים מהרצועה הם פסולים מעיקרם, ורק תורמים להתדרדרות לעימותים.
אבל לצד הביקורת יש גם לתת מילה טובה כשצריך: המערכה הפעם נוהלה באופן שהביא לשקט מהיר במחיר של מעט נפגעים חפים מפשע. במאמרו "המוסר הלאומי" יוצא אחד העם, מתוך זווית יהודית-לאומית, נגד הרעיון של העדפת הכבוד על פני קדושת החיים, כך עלינו לנהוג. כארגון זכויות אדם ציוני אנו לא רוצים רק להצביע על הרע אלא גם על החיובי, ולבקש מהממשלה ללמוד מדוגמאות כאלו ולחזקן. חשוב שמי שמקדמים תפישה הומנית בישראל יידעו להצביע גם על הטוב בתוך תקופה לא פשוטה לתפישה זו.
—
יריב מוהר הוא דובר ארגון רבנים למען זכויות האדם ומרצה על הקשר בין טרור וזכויות אדם
