בתמונה:בית הכנסת של קהילת עץ החיים בפיטסבורג, היכן שנערך הטבח הנורא.By CTO HENRY [CC BY-SA 4.0], from Wikimedia Commons
הרב עזי אנדי, בקינה לקהילה שהוא הכיר היטב, קהילת עץ החיים בפיטסבורג. במשך ארבע שנים, הרב אנדי שימש כרב הקהילה הרפורמית, הממוקמת לא רחוק מהקהילה שנפגעה מהשינאה הרצחנית.
היה קשה לי מאד לשמוע על הטבח של אחד עשר מתפללים יהודים על ידי לאומני אמריקאי אנטישמי לבן בשבת האחרונה בבית כנסת שהכרתי היטב, קהילת עץ החיים. גרתי בפיטסבורג עם המשפחה שלי במשך ארבע שנים והייתי רב בבית המקדש סיני, קהילה רפורמית הממוקמת לא רחוק מהקהילה שנפגעה מהשנאה הרצחנית. אנו אבלים, אני אישית מתאבל על הרצחם של אחד-עשר האנשים, ומתפללים להחלמת הפצועים. הקורבנות היו כולם חברים בקהילה שאני מחשיב כבית, כל כך הרבה זמן, והם כולם משפחה שלי.
הרב לוי ויימן-קלמן, נשיא רבנים למען זכויות האדם, עם הרב יחיאל גריינימן במסר של סוליריות ונגד פשעי שינאה.
"העיר הנחבאת"
סקוירל היל, היא ביתה של הקהילה יהודית. בתי הספר הציבוריים נמצאים בחופשות בחגים היהודיים, ובכמה רחובות אפשר אפילו להרגיש קצת לא במקום אם אתה לא יהודי. בסקווירל היל לעולם אין מחסור בעוף כשר בסופרמרקט; הקהילה יוצרת פסיפס יפה של יהודים בני עדות שונות, שחיים אחד עם השני בהרמוניה ובכבוד הדדי.
מצד שני, פיטסבורג ידועה גם בשם "העיר הנחבאת". היא לא הייתה ידועה כיעד תיירותי מרכזי במשך שנים רבות, ומסיבה זו העיר תמיד נהנתה מסוג מסוים של שלווה. פיטסבורגרים, (כפי שאנשים מפיטסבורג נקראים) הם חבורה ייחודית עם סלנג מקומי. הם באו ליהנות מה"בידוד" שלהם והם לגמרי מאוהבים בעיר היפה שלהם. אבל עכשיו, באופן בלתי צפוי, כולם בישראל שמעו על פיטסבורג, פתאום זה הפך להיות ידוע. מסיבות טרגיות מאוד, שכונת סקווירל בחדשות, במחשבותינו, ובלב של רבים כל כך שמעולם לא שמעו על המקום לפני כן. לצערי, הלוואי שפיטסבורג יכול להישאר "עיר נסתרת". שאלתי את עצמי איך ייתכן שבשכונה השקטה והשלווה הזאת, המוכרת לי כל כך וששימשה כמו הבית שלי, אפשר היה לעשות פשע אנטישמי אָיֹם שכזה?
לואיס פרנקנטלר – מנהל גיוס משאבים של רבנים למען זכויות האדם במסר של סולידריות ונגד פשעי שינאה
מדיניות נבונה בנושא הנשק
אין תשובה פשוטה לשאלה זו. יש אנשים איומים סביבנו; הם שוכנים בכל אומה ומדינה. אם הם מסוגלים להשיג ולשמר ארסנל של נשק, אז חיינו בסכנה גדולה. אקטיביסטים אמריקאים ממשיכים לדבר על כך וממשיכים להלחם על מדיניות נבונה בנושא הנשק, אבל הסכנה של מטורפים קנאים עם אקדחים מוכיחה שוב ושוב את הסכנה. באופן טראגי, הסכנה המתמדת הזו מצאה ביטוי בבית התפילה הקדוש של "עץ חיים". עץ החיים שלנו, הפך למקום של מוות. הקהילה היהודית שלנו הצטרפה לרשימה הולכת וגדלה של בתי ספר, כנסיות, תיאטראות קולנוע ואולמות קונצרטים שבהם אנשים שלא היו צריכים להשתמש באקדחים, השתמשו באקדחים שלהם כדי לטבוח אנשים חפים מפשע. הפעם זה היה ביום הקדוש של שבת והפעם זה היה ממוקד ב"עם שלנו". והפעם אנו לומדים שוב, כי שנאה ואלימות היא מחלה מדבקת ונראה כי (כנראה) עמידה בפני כל חיסון.
עם זאת, לאחר שדיברתי על הטרגדיה עם תלמידי בכיתה ו 'בבית הספר "טלי בית וגן", שבו אני משמש כרב, והבנתי שאולי יש חיסון, או אולי תרופה, לארס השנאה והאלימות. שאלתי את התלמידים על המחשבות שלהם על איך להגיב לטרגדיה כזאת. הם, בהיגיון הנעורים הברור והנוקשה שלהם, אמרו שעלינו להפוך למנהיגי המאבק באפליה ושנאה חסרת שחר לכל מיעוט בעולם. "איך אני יכול להתווכח עם זה" חשבתי לעצמי כשאמרתי להם: "כן, אתם צודקים, אתם, הילדים צריכים להרחיק אותנו משנאה!" הילדים ואהבתם התמימה – הם החיסון שיגן עלינו ממחלת השנאה, בעוד שאנו, "המבוגרים האחראים" חייבים לעלות למשימה של מתן חיסון זה בבתים, בעיירות, בקהילות ובקהילות שלנו. הילדים הובילו את המאבק נגד סוג זה של אלימות בארה"ב והם צפויים לעשות זאת גם בפיטסבורג. אנחנו חייבים להיות עמוד השדרה שלהם ולא לפחד לקרוא ולחשוף שנאה ולמנוע אלימות כאשר אנו רואים או שומעים אותה.
למצוא את האהבה סביבנו
אז, בהשראת הילדים, אנו יודעים שיש תשובה לשנאה חסרת שחר. כרבנים עלינו לעמוד בחזית המלחמה נגד השנאה וההסתה. בני עמנו סומכים עלינו שנישא קולנו באופן אמיץ וברור נגד אלה המסיתים לשנאה ומעוררים אלימות נגד "הזר", האחר, האדם השונה מאיתנו. עלינו להדוף את אלה המאשימים באופן אוטומטי את כל המוסלמים באלימות נגד יהודים, למשל, או לדחות את אלה שיטענו בציניות כי מבקשי מקלט הם הגורם לתחלואי החברה שלנו: עלינו לומר במפורש כי רוצח היהודים לא היה "זר" ומבצעי ההרג ההמוני האחרון באמריקה לא היו מהגרים או מבקשי מקלט. הרוצח בפיטסבורג היה קיצוני לבן, נאצי.
כרבנים עלינו למצוא משהו ללמוד וללמד, אפילו בחוסר התוחלת של הזוועה האחרונה: כשם ששנאה יכולה להימצא בכל מקום, כך גם האהבה סביבנו!
פרשת השבוע תולדות מספר את סיפור לידת יעקב ועשו. יעקב כל הזמן במאבק, תמיד מנסה להתגבר על מצוקות על מנת להגשים את ייעודו. זוהי המהות של שמו הנתון ישראל:
"לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל". בראשית לב, כח-כט
כמו יעקב אבינו, גם לנו, היהודים והישראלים, יש היסטוריה ארוכה וכואבת של מאבק באמצעות סכסוך וטרגדיה. עדיין לא ניצחנו בכל מאבק, אבל עלינו להיות נחושים בדעתנו לנהל את המאבק המשמעותי מכולם: לצאת מהטרגדיה ולהשתלט על המאבק לשלום. אכן, זה חייב להיות הגשמת הגורל המשותף שלנו.
"יְהוָה–עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן; יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" תהילים, כט, י"א
הרב עזי אנדי, הוא חבר ברבנים למען זכויות האדם.
