בתמונה: שיחזור של תיבת נח.
איזה תכונה מיוחדת הייתה לנח, שלא הייתה לדור המבול?
אחד מגדולי העשירים הלך לבית עולמו והותיר אחריו רכוש ונכסים רבים. לאחר פטירתו – עוד קודם הקבורה – בא עורך דין ובידיו צוואה שהנפטר הורה לְפוֹתְחָהּ לפני הקבורה. הבנים פתחו את הצוואה ונדהמו. אבא מבקש שיקברו אותו – לא פחות ולא יותר – עם גרביים…
הבנים נכנסו לדילמה לא פשוטה, שהרי ההלכה היהודית קובעת שהנפטר נקבר רק עם תכריכים ולא עם שום דבר נוסף, ומאידך, יש מצווה לקיים את דברי המת… מה עושים? פנו הבנים לרב והרב הורה לא לקיים את צוואתו ולקוברו ללא גרביו…
הבנים אמצו את מוחם בכדי להבין מה אביהם רצה, מה העניין שלו להיקבר עם גרביים? וכי חושש הוא מקור? לא היה להם שמץ של הבנה…
לקראת סוף ימי השבעה, הגיע מכתב נוסף. ובמכתב כותב האב, "בניי היקרים, מן הסתם לא הבנתם מה הייתה כוונתי ולמה רציתי להיקבר עם גרביי, ידעתי שתהיה לכם דילמה. ידעתי גם מהי ההכרעה ההלכתית שתינתן… רציתי לומר לכם דבר אחד… – לב הבנים החסיר פעימה – לאחר פטירת האדם, הוא נפרד מכל נכסיו, וכשהוא נקבר, גם אם הוא מאוד רוצה – אפילו את גרביו הוא לא יכול לקחת איתו… מה שכן מלווה את האדם, אלו מעשיו הטובים שנחקקו בנפשו ובאישיותו, אלה הם תולדותיו האמיתיים…".
תולדות נח
"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס." (בראשית ו ט-יא)
תמוהה העובדה שכתוב לנו בתורה אלה תולדות נח ואז במקום לפרט את תולדותיו מעידה התורה על אופיו. אבל, אם מסתכלים בפרק הקודם אז רואים שהתורה כבר פירטה על תולדותיו וכך כתוב (בראשית ה כח – לב) "וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה. וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמֹת. וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת."
ובאמת רש"י כותב על כך :" הואיל והזכירו ספר בשבחו. שנאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז). דבר אחר למדך שעקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים". ועוד ממשיך רש"י (במילים שלי) ואומר שבכל דור יש את הצדיקים שלו. בנוסף לצדיקות יש גם את התמימות שבה מוצג נח. לעניות דעתי התורה מדברת על סוג מסוים של אמונה הקיימת בנח. ישנם כל מיני דרכים להאמין באלוהים. נח היה מאלו שמאמינים באמונה עיוורת. נח הוא המאמין שאיננו מפקפק ואיננו שואל שאלות בניגוד לאברהם שהטיל ספק בכוונות האל כשהרגיש שהן אינן מוסריות.
הביקורת על נח
יש הרבה ביקורת על נח ועל כך שהוא הציל רק את עצמו ומשפחתו הגרעינית ועל כך שלא התווכח או ניסה להתנגד. יש כאלו שאומרים שהתמימות של נח היתה כזו שהוא אפילו לא באמת הבין, או ניסה להבין מה הולך לקרות ורק שיתף פעולה ועשה מה שאלוהים אמר לו. זאת משום שהוא לא שואל שאלות ואין סיכוי שהוא דמיין לרגע מה באמת הולך לקרות בעולם שבו חי.
אנחנו מכירים הרבה תמימים כאלה. הם לא שואלים שאלות, לא מטילים ספק. עושים מה שאומרים להם, באיזה שהוא מקום זה יותר קל, זה באמת הרבה יותר נח. אביו של נח קרא לו בשם זה כיוון שחשב שהבן שלו יביא נחמה לעולם. האם סוג הצדיקות התמימה שנח מייצג אותה כאן היא הדבר שאליו אנו שואפים?
נדמה לי שסוג אמונה עיוורת נובע מתוך פחד ואצטט את דבריו הנפלאים של סטיבן פולדר מספרו "ערות בחיי היומיום": " אנחנו מפחדים מכיוון שכל העוצמה והאמונה של העצמי נבנים סביב תחושה מתעתעת של שליטה בקיומנו. העצמי והתודעה רוצים לברוח מהיטמעות בקיום, מתעייה בתוך הלא ידוע , מהתמזגות עם מה שנמצא מעבר למציאות הרגילה. בהקשר זה מושג האלוהות משמש כבריחה קולקטיבית, ואם אנחנו לא רוצים להיתקע במקום הזה עלינו להיכנע, לוותר על ההיצמדות למוכר ולשליטה ולחקור במלוא חוכמתנו את מהותו של הקיום מרגע לרגע." (עמוד 167).
אשתמש במילים של סטיבן לא על מנת לכפור במושג אמונה אך כן על מנת לומר שאנו צריכים למצוא משמעות מחודשת למעשה הבריאה בכל יום ויום כפי שעושה זאת האלוהים. אנו צריכים למצוא משמעות חדשה בכל יום לאמונה שלנו. אנו צריכים לבדוק את המציאות , את ההוויה שאנו חיים בה כל הזמן ואל לנו לקבל את חיינו או חייהם של אנשים אחרים מסביבנו כמובנים מאליהם או כמטופלים מראש על ידי אלוהים או כל גורם אחר שקל יהיה לנו לתלות בו את יהבנו.
מה קרה בדור המבול
מה שקרה בדור המבול יתכן ונבע מחוסר אמונה מוחלט אך גם אמונתו התמימה של נח עזרה לו לבצע משימה קיצונית וקשה. יתרה מכך, הרי נח היה צדיק, הוא היה איש טוב, בניגוד לכל האנשים האחרים בדורו, אי אפשר לקחת לו את התואר הזה. אז מה השתבש בסופו של דבר? חוסר החמלה המוחלט שאנו חווים אותו בתורה דרך האלוהים בכבודו ובעצמו לברואים בצלמו. זועק לשמים. ואנו מבינים מהתורה שגם אלוהים מתחרט בסופו של דבר. אמונה באלוהים אמורה לבטא את החמלה האנושית בעולם הזה. אברהם יהושע השל כותב במסה קטנה ונהדרת הנקראת: "פיקוח נשמה":
"סגולה יתירה נודעת לו לאדם שמחונן הוא בכשרון להסתכל בנפשו ולתהות על עצמו: לשם מה אני חי? היש לחיי טעם, פשר, יעוד? היש צורך בקיומי? היפגם משהו עלי אדמות עם חדלוני? האם היה העולם חסר כלום בהעדרי? ואם נאמר שיפגם ויחסר, משמע, כי יש לחיי ערך, מלבד עצם מציאותם, השומה עלי למלא תפקיד בחלל? האם חי אני על מנת לבנות, על מנת לתקן? כל אדם ואדם הוא מעין "שויתי", וכל הדברים – בבחינת עקבות אלוהים במדבר הנשיה. על ידי כל הדברים שבעולם אפשר להתקרב אל המקור. עלינו, היהודים, שומה להתחקות על העקבות, ולהסיר את הלוט מעל האלוהים, שהתחפש בלבוש העולם. "
כשהשל מדבר על כך שכל אדם ואדם הוא מעין שויתי: הרי שיויתי את השם לנגדי תמיד הוא הסמל היהודי המפורסם בדמות מנורה שנמצא בהרבה בתי כנסיות. השל מדבר על כך שהאדם עצמו, כל אחד ואחת מאתנו הם כמו סמל מהלך לעדותו של אלוהים בעולם הזה.
אז איך נסיר את הלוט מעל אלוהים? יש לנו את האמונה. המילה אמונה באה מהמילה אמון ואימון. קשה להצליח להרגיש חלק מהעולם הזה הלא רציונלי המסובך הפרוע ללא אימון על אמונה ביקום בעולם ובחיים שהם האלוהים כפי שהשל מתאר זאת.
זה לא דבר קל זה דורש מאמץ ומחויבות. זה דורש להיות במחשבה ובתודעה תמידית של מציאת משמעות אבל מתוך מקום כזה ניתן להתחבר לחיים ולאלוהים ביתר קלות.
לסיום, אני מאחלת לקהילתנו להמשיך להיות קהילה חומלת הרואה את האחרים, הדואגת לכך שהגבולות שלנו ילכו ויתרחבו ושנוכל להכניס בקרבנו כמה שיותר אנשים מגוונים ובעלי דעות שונות ומנהגים שונים.
שבת שלום
הרבה אראלה גרץ
הרבה אריאלה גרץ ברטוב הינה רבת הקהילה הרפורמית אמת ושלום בנהריה
