מידעון על הכפר הבדואי-פלסטיני חאן אל אחמר בקצרה
המידע הוא פרי תחקיר של עמותת רבנים למען זכויות האדם הפועלת במשך שנים ארוכות בכפר חאן אל אחמר ובן השאר סייעו מתנדבי העמותה לארגון איטלקי לבנות את בית הספר האקולוגי בכפר.
- הכפר הוקם מזרחית לירושלים טרם שליטת ישראל ביו"ש ב-67', כהתיישבות מסורתית של בדואים שגורשו מהנגב – גם אם לא התבסס בזמנו על בנייה מודרנית הוא עדיין היה בגדר יישוב ומקום מגורים לתושביו.
- ממשל חייב להכיר ביישוב הקיים עוד בטרם החלה תקופת משילותו. עם זאת הכפר מעולם לא הוכר על ידי הממשל הצבאי הישראלי.
- הכפר ממוקם על אדמות שבג"צ הגדיר כך: "ענייננו בהתיישבות פלסטינית על קרקע פרטית של פלסטינים (הגם שמדובר לכאורה בקרקע מופקעת)". לפסיקה.
- צו ההפקעה לא מומש במשך עשורים, מה שמעיד כי הקרקע לא הייתה חיונית עבור המדינה וההפקעה לא ראויה. בכל מקרה, לא ידוע לנו על תכלית ציבורית רחבה לה מייעדים את הקרקע – הפקעה לצורך ציבורי לא יכולה להיות לטובת קבוצה אתנית אחת בלבד.
- כשכפר איננו מוכר על ידי הרשויות מלכתחילה הסיכוי שלו לקבל אישורי בנייה קלוש – מה שהופך את תושביו לעברייני בנייה בעל כורחם (היוצא מן הכלל הם מאחזים יהודיים שמוכשרים בדיעבד).
- סמוך לחאן אל אחמר ממוקמת ההתנחלות כפר אדומים שבה בנייה לא חוקית – בחלק מהמקרים על אדמה פרטית של אחרים (של פלסטינים) – אך לא מתבצעות הריסות במקרה זה.
- בנייה לא חוקית בהתנחלויות נהרסת רק בעת שהיא פולשת לקרקע פרטית של אחרים – וגם אז לא תמיד – אך אין פועלים נגדה כשאי-החוקיות שלה מתמצה בעבירות תכנון בלבד. חאן אל אחמר לא פולש לאדמות פרטיות של אחרים, אלא יושב כאמור על אדמות פרטיות של פלסטינים (בהסכמת הבעלים), ובכל זאת מתכננים להורסו.
- המדינה דוחה הצעות להכשרת הבנייה בכפר (שעוצבו בסיוע ארגון "במקום" – מתכננים למען זכויות תכנון) בטענה כי הבנייה סמוכה מדי לציר תנועה ראשי (כביש 1); מחוות הדעת שהגיש בתגובה לעתירה ארגון במקום באפריל 2018 ניתן ללמוד כי הוצעו למדינה חלופות תכנוניות מקצועיות להרחקת מבנים מהכביש הראשי (ובג"צ ציין כי ועדת התכנון הצבאית של המינהל האזרחי לא דנה בהם באופן ענייני לפני שדחתה אותם) וכי ממילא באותו אזור מתקיימת בשטחי ההתנחלויות בנייה הסמוכה לכבישים ראשיים באותה מידה אך לא נהרסת. אין אלא להבין כי מדובר באכיפה מפלה ולא במדיניות עניינית.
- החלופה שהציעה המדינה לכפר לא תאפשר לתושביו, המתפרנסים בעיקר מרעיית צאן, להתקיים, שכן "תנאי הכרחי לקיומם הוא גישה לאדמות מרעה ולמים כמו גם למרכזים עירוניים שם יוכלו למכור את מוצריהם", ואלו לא זמינים במיקום המוצע, בתוך הכרך של אבו-דיס – כך לפי חוות הדעת המקצועית של במקום.
- למרות הקשר זה של אפלייה, חוסר צדק והיעדר חלופה סבירה, החליט בג"צ לאשר את המעשה האנטי-יהודי של הריסת חאן אל אחמר; מעשה העומד בניגוד חריף לעיקרון האמור להנחות אותנו: מִשְׁפַּ֤ט אֶחָד֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כַּגֵּ֥ר כָּאֶזְרָ֖ח יִהְיֶ֑ה כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם (ויקרא כד כב).
