מהו המסר העכשווי בברכת משה, שיעזור לנו לעמוד נגד ההסתה ההולכת וגדלה נגד ארגוני זכויות האדם בישראל?
פרשת "וַיֵּלֶךְ" היא הפרשה בעלת מספר הפסוקים הקטן ביותר בתורה, שלושים פסוקים. תוכן הפרשה הוא המשך ישיר של רוח הפרשות שלפניה ולאחריה – צעדים שעושה משה לחיזוק שמירת המצוות לאחר כניסת בני ישראל לארץ ישראל ודאגה להמשך שמירת התורה על ידם. קָטְנָהּ של הפרשה מאפשר לראות אותה בקלות במבט-על אחד ולזהות את כלל הפעולות שנוקט משה לצורך מטרת שמירת התורה.
כיוון שהפרשה פותחת את הקריאה בשנה החדשה אציג את אותם עקרונות, כברכת הדרך של משה, לא רק לבני ישראל, ערב הכניסה לארץ אלא כמסר לנו, רבנים למען זכויות אדם, להמשך שמירה על זכויות האדם בישראל בשנת תשע"ט. (כל הפסוקים המצוטטים הם מפרק ל"א מספר דברים, הפרק היחיד של פרשתנו).
"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל".
שמה של הפרשה נגזר מהמילה הראשונה שלה: "וילך". זו מילה נדירה בהקשר זה כיוון שבכל המקרים בהם משה מדבר אל בני ישראל אנו מוצאים את הנוסח "וידבר משה ..אל בני ישראל". כאן יש לנו דגש על הליכתו של משה ואת הקפדתו שדבריו יגיעו לכל ישראל. אנו, ברבנים למען זכויות האדם, יודעים שאי אפשר לבצע שינוי ללא הליכה אל העם. לרדת לשטח, לבדוק את הדברים כפי שהם, ללמוד את הבעיות והאתגרים מהמקום של אלו שאנו נאבקים בשבילם. רבנות אינה יכולה להישאר מעל במת בית הכנסת, היא חייבת ללכת ולהגיע לשכונות, לחדרי המתנה לשירות ציבורי, לגבעות טרשים ומטעי זיתים כמו גם לוועדות ולמסדרונות הכנסת.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"
האתגר בפעילות חברתית ואקטיבית הוא שאדם אחד לעולם אינו יכול לנצח המאבק מול הממסד. בסופו של יום הוא יתעייף ויישחק. יש צורך בהמשכיות, בארגון עם זיכרון ארגוני ויכולת התמדה והמשכיות: במקרה של משה זה יהיה יהושע שימשיך אותו: "וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן." במקרה של רבנים למען זכויות האדם? ובכן, אנו מזכירים לקוראינו כי הארגון פועל קרוב לשלושים שנה וממשיך וימשיך ככך שתעזרו, תתרמו ותתמכו…
"חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם:"
עבודת זכויות אדם מחייבת התעמתות עם גורמים שונים. זוהי עבודה שדורשת להיות כל הזמן במקום הדורש שינוי מכוחות גדולים וחזקים מאתנו. זכויות אדם בהגדרה זה מיצוי זכויות האזרח הקטן מול הממשלה הגדולה. אין מקום להירתע כמו גם להערצה. דברים אלו נכונים שבעתיים בתקופה האחרונה בה ארגונים חברתיים נרדפים על רקע פוליטי והחשש האישי שלנו, עובדי הארגון, רק הולך וגובר לנוכח ההסתה הגסה.
"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ–לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ."
האל, כמייצג את עקרונות המוסר וההשראה היהודית, תמיד אתנו, אינו מאפשר להרפות ומזכיר לנו כי בסופו של דבר הצדק והשלום ינצחו. כל כך הרבה פעמים ידענו שהצדק אתנו, אולם, רק סבלנות ועבודה קשה גרמו לעוד רבים להאמין בכך ולבצע את השינוי המיוחל.
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת.. מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה.. תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל"
לא לחינם נבחרה שנת השמיטה למועד הראוי לקריאה וריענון של חוקי התורה. שנת השמיטה היא השנה בא הרעיון החברתי היהודי בא לידי ביטוי בצורה המזוככת ביותר. הן בשמיטת החובות לעניים והן בהשוואה מעמדית בין בעלי האדמות למי שאינם – כולם מוּצָאִים משדותיהם. השמיטה היא הרגולציה הטובה יותר מול שוק כלכלי מושחת, כיוון שהיא מתבצעת על ידי כל העם ולא על ידי גופים פיננסיים ייעודיים שגם בהם יכול לפשות הרקב. כפי שקרה בארה"ב במפולת הכלכלית של 2007-2008. המסר אם כן הוא: כדי לשמור על ערכי השוויון והצדק חובה על העם לקחת אחריות על שמירת הערכים וההתנהלות התקינה ולא לסמוך שאף אחד אחר יעשה זאת בשבילו.
"וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי"
גם בתקופת חושך וליקוי מאורות יש לזכור שבסוף כל ירידה ישנה עלייה ובעת כזאת חובה כפולה להמשיך ולשמור את הלפיד.
ולסיום," וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת."
הכלי האחרון שמגייס משה הוא הכנסת הרעיונות לתוך שירה, מתוך אמונה שלתרבות יש כוח משמעותי בשימור הערכים מעבר לחוקה היבשה. אם העם לא יזכור את החוקים דרך הספרים הכבדים, יזכור אותם דרך השירים. אכן גם אנו ברבנים לזכויות אדם משקיעים מאמצים בחינוך, בכתיבת פיוטים מודרניים ובשיח התרבותי בכלל, כפי שמעידה על כך פינה הזו של פרשת השבוע בא נכתבים הדברים.
שבת שלום,
הרב קובי וייס
