למרות שקיבלה עשרות התראות וראיות כי עבודות להרחבת ההתנחלות שמעה נעשות על שטח פרטי של פלסטינים ולא על "אדמות מדינה", לקח למדינה כשלוש שנים עד שנאותה להכיר באדמות הללו כאדמות פרטיות ולגרוע אותן ממצבת אדמות המדינה. בינתיים נזק רב הוסב לחקלאים הפלסטינים.
בשנת 2015 עתרו חקלאים ממשפחת סמאמרה בסיוע רבנים למען זכויות האדם בשל החרבת ייבוליהם ובורות המים שלהם באדמות חקלאיות הסמוכות להתנחלות שמעה בדרום הר חברון. ההרס נעשה בחסות עבודות שהחלו להרחבת ההתנחלות, במסגרת תוכנית מתאר 514, כשמתברר כי תוכנית המיתאר התייחסה אל האדמות כאל אדמות מדינה למרות שהן אדמות פרטיות של החקלאים הפלסטינים. לא רק שתוכנית המיתאר "נגסה" באדמות פרטיות, העבודות בפועל אף חרגו מתוכנית המיתאר עמוק יותר לתוך האדמות הפרטיות – חריגה על חריגה. המדובר בשטח פרטי של כ-195 דונמים מדרום מערב להתנחלות המהווה פרנסה עבור כ-40 בני משפחה. בעת הגשת העתירה 11 דינמים של גידולי שדה כבר נהרסו ובור מים נאטם.
למרות פניות בהולות של ארגון רבנים למען זכויות האדם לשר הביטון, למינהל האזרחי ולמת"ק החל ממרץ 2015 לשם עצירת העבודות, דבר לא נעשה. כל הגורמים התעלמו או סירבו להקפיא את העבודות, ולו לימים ספורים, למרות שהחלקה של הפלסטינים מהווה רק חלק קטן מהתוכנית להרחבת שמעה, וניתן היה להקפיא את העבודות בה ללא נזק לפרוייקט ההרחבה עד שיובהר מעמד הקרקע מבלי להסב עוד נזק לחקלאים הפלסטינים. זה לא נעשה. רק באפריל התייחסו הרשויות לבקשת ההקפאה – וסירבו לה.
הפלסטינים העותרים סיפקו למינהל ולאחר מכן לבית המשפט ראיות רבות בדבר בעלותם על בקרקע, כולל אישורי תשלום מס מקרקעין (מאליה) מטעם המינהל האזרחי עצמו, צווי ירושה, וכן תצלומי אוויר היסטוריים המלמדים כי הקרקע שלהם. ככל הנראה נבעה החריגה מכך שצוות מקצועי ("צוות קו כחול") לא בחן את התוכנית ואת השטח. העתירה הוגשה לבסוף באפריל 2015.
רק לפני חודש, כשלוש שנים אחרי, ולאחר שנדרשה עתירה לבג"צ, ניאותה המדינה להכיר בכך שמדובר באדמות פרטיות של פלסטינים והעתירה התייתרה. ב-31.07.18 הגיב הממונה על הבג"צים בפרקליטות המדינה הודיע ביחס לעבודות על האדמות של החקלאים הפלסטינים כי "הוצא צו הפסקת עבודה; והן פסקו". עוד הובהר כי השטחים ייגרעו מתחומי ההכרזה על אדמות מדינה – קרי: מכירים בהם כאדמות פרטיות. שום פיצוי לא הוצע לחקלאים הפלסטינים על הנזק שנגרם להם. ההתמהמהות ארעה למרות שבמהלך ניהול העתירה לא היה שום ערעור רציני על עצם העובדה שמדובר באדמות בבעלות פרטית של פלסטינים, מה שמחזק את הרושם של עינוי דין המהווה התנכלות או זלזול בוטה בזכויות הפלסטינים.
רבנים למען זכויות האדם: בסיפור של אדמות משפחת סמאמרה סמוך להתנחלות שמעה התנהלה המדינה כנער גבעות – היא הכלילה אדמות פרטיות של פלסטינים כחלק מתוכנית להרחבת התנחלות ללא סמכות, התעלמה מראיות כי מדובר בגזל, התעלמה מבקשות להקפיא את העבודות עד שיוברר מעמד הקרקע ולקח לה שלוש שנים ועתירה אחת כדי לעשות את הדבר האלמנטרי – להשיב את האדמות לבעליהם. אפילו פיצוי לא הציע לבעלי הקרקע על העוול שנעשה להם. זו שיטת מצליח שלא תבייש מתנחלים קיצוניים.
