פרשת השבוע "כי תצא": לא תסגיר עבד אל אדוניו ›

כללי, פרשת השבוע | ‏| 20.08.18

דבר תורה של הרב לוי קיימן לפרשת "כי תצא" (דברים כ"א.י'-כ"ה.י"ט)

פרשת כי תצא גדושה במצוות מאירות עיניים (וגם מספר מצוות מאתגרות בימינו). הפרשה פותחת ומסתיימת בענייני מלחמה ( הפסוק הראשון בפרשה: דברים כ"א.י' – כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: ובסוף הפרשה – המלחמה בעמלק). הפרשה מגוללת מגוון מדהים של מצוות, חלקן מהדהדות עם הכותרות של היום. במיוחד הפסוקים: לֹא-תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל-אֲדֹנָיו אֲשֶׁר-יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו: עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא, תּוֹנֶנּוּ: (פרק כ"ג, טז'-יז').

קשה לדמיין תיאור מדויק יותר את מחויבותנו כלפי מבקשי מקלט ופליטים. עוד יותר מדהים שפסוקים אלה חוברו לפני אלפי שנים, בתקופה בה חל איסור מוחלט לתת מקלט לעבדים שברחו והייתה חובה להחזיר אותם לבעליהם. לפני פחות ממאתיים שנה, לפני מלחמת האזרחים בארה"ב, המצווה הזאת אתגרה אנשים רבים. בשנת 1850 הקונגרס האמריקאי חקק את חוק "העבד הבורח" (Fugitive Slave Act) כפשרה בין מדינות הדרום והצפון. חוק זה הכריח את מדינות הצפון (שם ביטלו את העבדות) להחזיר עבדים שברחו לאדוניהם בדרום. אנשי הצפון הבינו שבכך הם משתתפים בעוול הנקרא עבדות וזה חיזק את התנועה למען שחרור העבדים. אנשי דת מילאו תפקיד חשוב בתנועה הזאת. ה"רכבת" של המחתרת (Underground Railroad) שהבריחה עבדים מהדרום לחירות בצפון השתמשה בדמויות תנ"כיות במיוחד אלו המופיעות בסיפור יציאת מצרים כמקור השראה. הרב הרפורמי דוד איינהורן מבולטימור (עיר שהייתה חצויה בין הצפון והדרום) היה מטיף נלהב נגד העבדות. מתנגדיו גירשו אותו מהעיר (אבל הקהילה הזמינה אותו לחזור).

מפה של נתיבי בריחה שונים, של עבדים שנמלטים אל חירותם, בקווי הרכבת של צפון ארצות הברית וקנדה. See page for author [Public domain], via Wikimedia Commons

מפה של נתיבי בריחה שונים, של עבדים שנמלטים אל חירותם, בקווי הרכבת של צפון ארצות הברית וקנדה. See page for author [Public domain], via Wikimedia Commons

תפקיד אנשי הדת בביטול העבדות

נחזור לפסוק בפרשת כי תצא – ברור שמדובר על עבד שברח מחוץ לארץ (והוא לא יהודי).  בעולם העתיק היו חוקים שאפשרו לעבד למצוא מקלט במקדש – אך היה זה מקלט זמני בלבד. הציפייה הייתה שהעבד יתפייס עם אדוניו או יימכר לאדון חדש. הפסוק מצווה באופן חד משמעי שאסור להחזיר אותו לאדוניו. יתרה על כן, ארץ ישראל כולה היא מקום מקלט קבוע ולא זמני. הפליט מוזמן לבחור לעצמו היכן בארץ הוא רוצה לחיות. כיוון שמי שמגיע לארץ ואינו שייך לשבט או לחמולה, אין מי שיגן עליו. לכן אנחנו מצווים: בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ.

היום ארצות מערב ניצבות בפני אתגר קשה לאור התנועה המאסיבית של אוכלוסיות המגיעות אליהן אם בעקבות מלחמה או עקב שינויי אקלים (במיוחד מחסור מים).  כידוע זה נושא המעסיק אותנו בארץ. התורה מצווה עלינו לדאוג למבקשי מקלט. הורינו, סבינו והוריהם – היו פליטים ומבקשי מקלט. כל שנה ביום השואה אנו פונים למדינות המערב בנזיפה על כך שהפנו עורף לפליטים היהודים שברחו מגרמניה הנאצית. מילים אלה הן דברי הבל אם אנחנו  היהודים בארץ (ובמקומות אחרים)  אינם מצייתים למצוות התורה. עלינו לפתוח את זרועותינו וליבנו לאלה המבקשים מקלט בתוכנו היום. ארץ ישראל נהפכת למקדש ענק, כמו המקדש העתיק,  כאשר היא הופכת למקום מקלט.    

שבת שלום

הרב לוי ויימן-קלמן

 

הרב לוי ויימן-קלמן הוא נשיא רבנים למען זכויות האדם

בתמונה למעלה: עבדים בדרום קרולינה (The Old Plantation, c. 1790) By Anonymous [Public domain], via Wikimedia Commons