מאת הרב בן הולנדר ז"ל מהספר "To Be Continued… Teachings on Parashat haShavua". דבר התורה הזה שודר ברדיו קול ישראל ב-5 באוגוסט 1994 / כ"ח אב תשנ"ד.
"השטן (מדבר) בשם אלוהים," התייסר אחיו של השאח המנוח של איראן בעיתונות הבינלאומית בשבוע שעבר, במחאה נגד הדיכוי של מולדתו בידי האייתולה. אותו משטר אכזרי הוא מרכז של טרור עולמי, המעוות את הקריאה "אללה ואכבר" – "אלוהים גדול", ומבצע זוועות נגד העם היהודי והאנושות בשם אלוהים [ב-18 ביולי 1994 נחרב בניין העמיה (AMIA) של האגודה הארגנטינית-ישראלית בְּבּוּאֶנוֹס אַיְרֶס, ו-85 בני אדם נהרגו ומאות נפצעו. הממשל האירני עומד ככל הנראה מאחורי ההתקפה].
קיצוניות כמקבילה לנביאי השקר
אפשר לראות את הקיצוניות הדתית האלימה של זמננו, כמקבילה לנביאי השקר שֶׁגֻּנּוּ בפרשת השבוע שלנו: כלומר, אלה המתיימרים לנבא בשם אלוהים, אך במציאות פועלים כדי להרחיק אנשים מדרכי האלוהים האחד.
צלמית ברונזה של הבעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס. נמצאה בחפירות ב"ראס שמרה", היא אוגרית. מקור: Louvre Museum [Public domain], via Wikimedia Commons
"כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם–וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע, אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא, אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם, הַהוּא: כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וְאֹתוֹ תִירָאוּ; וְאֶת-מִצְוֺתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת, כִּי דִבֶּר-סָרָה עַל-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים–לְהַדִּיחֲךָ מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ." (דברים 13:2-4)
מדוע מתקיימים האותות המופתים של נביא השקר? "כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם." (דברים 13:4).
אבל מהצד הטכני, איך מתקיימים האותות והמופתים? משה מנדלסון הבחין כי באמצעות קסם, כישוף, או אולי שימוש לרעה במתנה הניתנת לאדם לתכלית טובה, "ניסים" לכאורה עשויים להתרחש. "אבל הם לא סימני ההיכר של האמת," הוא ממשיך, "והם גם לא מספקים ודאות מוסרית לגבי השליחות האלוהית של הנביא." [מנדלסון, ספר נתיבות השלום (הביאור), פרוש על דברים יג:ג "אות או מופת"].
משה מנדלסון הבחין כי באמצעות קסם, כישוף, או אולי שימוש לרעה במתנה הניתנת לאדם לתכלית טובה, "ניסים" לכאורה עשויים להתרחש. "אבל הם לא סימני ההיכר של האמת," מקור התמונה: After Anton Graff [Public domain], via Wikimedia Commons
התורה דורשת כי האהבה לאלוהים תהיה מבוססת על אמונה ולא על אותות חיצוניים, והתקנה ל"נלכה אחרי אלוהים אחרים" לפי התורה היא "אחרי ה' אלהיכם תלכו". התלמוד מסביר את המהות של היחס הנכון הזה כלפי אלהים כ"להלך אחר מידותיו" על ידי גמילות חסדים, כגון קבורת מתים וביקור חולים.
"ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלהיכם תלכו"? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא"? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים דכתיב (בראשית ג, כא)" ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכתיב (בראשית יח, א) "וירא אליו ה' באלוני ממרא" אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכתיב (בראשית כה, יא) "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" אף אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב (דברים לד, ו) "ויקבר אותו בגיא" אף אתה קבור מתים:" (בבלי סוטה יד:א)
זוהי תובנה מדהימה. במקום, למשל, לצטט את הקב"ה כ"אש אוכלה" המעניש את נביאי השקר במאבק נגד ה"ניסים" הדרמטיים והמטעים שלהם, התורה מספקת אלטרנטיבה חיובית. מעשים צנועים של חסד יום-יומי, דגש על התנהגות של צדק – אלה יגנו עלינו כך שלא נסור אחרי נביאי שקר ואלוהים אחרים!
אנו מצווים אפוא להראות את אהבתינו ונאמנותינו כלפי אלוהים על ידי הפניית אהבה זו, ההתעלות מעל האגו, לאחרים הזקוקים לנו. או להפך, אם האמונה ועבודת ה' שהפסוק שלנו ממשיך לצוות לא מוקפים בגמילות חסדים, אנו מזייפים את שמו של אלוהים. אם הדת גורמת אלימות או ניצול, קשיות או זלזול כלפי אחרים, אם היא לא מכבדת את צלם האלהים שבכל אדם – אז היא נישואין שקריים, חסרי אהבה, כביכול, בין אדם ואלהים.
לפיכך, בין המצוות המסיימים את פרשתינו אנו מוצאים את ביטוי התורה לעיסוק החברתי העמוק שלה. מַעֲשֵׂר עני, ביטול החובות והשעבוד בשנת השמיטה, והציווי לפתוח יד כדי להקל על — ובאופן אידיאלי אפילו למנוע – עוני.
"מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים, תּוֹצִיא אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ, בַּשָּׁנָה, הַהִוא; וְהִנַּחְתָּ, בִּשְׁעָרֶיךָ. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין-לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְאָכְלוּ, וְשָׂבֵעוּ–לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.
מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. אֶת-הַנָּכְרִי, תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן: כִּי-בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן-לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. רַק אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ.
כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. "(דברים יד:כח-טו:ח)
כמו כן, בפרשתנו, כאשר התורה מצווה את חגיגת שלושת הרגלים בבית המקדש, אנו קוראים: "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ–בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם" (דברים 16:11) . רש"י מצטט את המדרש: "'והלוי והגר והיתום והאלמנה' – ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך. 'בנך ובתך ועבדך ואמתך'. אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך". הבטחתו של אלוהים להיטיב איתנו מותנית בכך, שאנו מיטיבים עם אחרים. ה"ושמחת" שלנו לפני אלוהים יכול להיות שלם רק אם אנחנו כוללים את אלה שאינם בני מזל כמונו, אלה הפחות מוגנים בינינו.
לפי ההשקפה הזו, מבחן המנהיגים הדתיים האמיתיים, אלה שהחליפו את נביאי התנ"ך, אינו נמצא במופתים חיצוניים, אלא בניצוצות של חסד אלוהי שהם זורעים בעולם.
לסיום, קריאת ההפטרה שלנו נוגעת בנימה מודרנית כאשר ישעיהו מנחם את ישראל. "כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי; זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי–נְאֻם-יְהוָה." (ישעיהו 54:17). הפרשן הספרדי בן המאה ה-15, יצחק אברנאל, מקשר את "כלי" (הנשק) לפונדמינטליזם המוסלמי של זמנו, ואת ה"לשון" לוויכוח הנוצרי נגד היהדות. בכל דור ודור, העם היהודי נאבק על כך שלא האלימות ולא עלילות השווא בשם הדת יהרסו אותנו. ההבדל החשוב הוא שבדורנו — כשאנחנו מועצמים כמדינה ריבונית — אנו יכולים להיאבק להביא את הגאולה, בהפיכת ארץ הקודש למרכז של חסד.
שבת שלום
