רבות דובר השבוע על חוק הלאום, האם מדינת ישראל זקוקה לחוק מעין זה? את מי הוא בא לשרת? האם הוא בא לקעקע את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל? האם הוא משלים אותה? האם גורע ממנה? בהעדר חוקה לישראל, הכרזת העצמאות משמשת השראה לבית המשפט העליון ולא אחת, שופטי העליון התבססו על ההכרזה. חוק הלאום הוא גרסה חדשה של הכרזת העצמאות, אך גורע ממנה את חזון החברה הישראלית כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסקת העקרונות. אם נעבור סעיף, סעיף ונשווה בין הכרזת העצמאות לבין חוק הלאום נגלה שיש בו, או מקומות של חזרה ושעתוק מיותרים, או מקומות בהם החוק חותר תחת הכרזת העצמאות ומנסה לצמצם – להבדיל מלהרחיב אותה – לכדי מסמך יותר לאומני ופחות מכיל וסובלני.
חוק הלאום פותח בעקרונות יסוד:
"ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל, מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית."
הכרזת העצמאות פותחת במשפטים:
"בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי."
"…זוֹהִי זְכוּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת כְּכָל עַם וְעַם עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ בִּמְדִינָתוֹ הָרִבּוֹנִית…"
אם נשווה את החוק להכרזת העצמאות נבחין שמספר מילים חוזרות על עצמן בשני המסמכים: ארץ ישראל, זכות טבעית, דתית. אלא שהמגילה אף מרחיבה את האפיונים ומדברת על: דמות רוחנית, מדינית, חיי קוממיות, נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים. המילים: דמותו הרוחנית, יצר נכסי תרבות לאומיים מרחיבים את המילה "תרבותית" שבחוק. גם הבחירה בפועל עוצבה אינה מקרית היא באה לתאר תהליך לפיו בארץ ישראל נתנה צורה לעם.
אז מדוע אנו זקוקים לחוק הלאום אם הכל כבר נכתב בהכרזה ובמילים הרבה יותר חזקות ומשמעותיות?
החוק ממשיך במשפט:
"מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי"
ההכרזה ממשיכה במשפטים:
"זְכוּת זוֹ הֻכְּרָה בְּהַצְהָרַת בַּלְפוּר מִיּוֹם ב' בְּנוֹבֶמְבֶּר 1917 וְאֻשְּׁרָה בַּמַּנְדָּט מִטַּעַם חֶבֶר הַלְּאֻמִּים, אֲשֶׁר נָתַן בִּמְיֻחָד תֹּקֶף בֵּין-לְאֻמִּי לַקֶּשֶׁר הַהִיסְטוֹרִי, שֶׁבֵּין הָעָם הַיְּהוּדִי לְבֵין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים מֵחָדָשׁ אֶת בֵּיתוֹ הַלְּאֻמִּי."
אין עוררין על מימוש הזכות להגדרה עצמית! ההכרזה אף מדגישה את ההכרה הבינלאומית בזכות זו. הוספת המילה "ייחודי" מיותרת ומפלה בין אזרחי המדינה, שכן בהכרזה ישנו כבר אזכור לזכותו של העם היהודי על הארץ וישנה גם הכרה בינלאומית בזכות זו. המילה "ייחודי" רק מדגיש את הפער שמנסים ליצור בין אזרחים סוג א' לאזרחים סוג ב'. סביר להניח שללא הכרה בינלאומית, מדינת ישראל לא הייתה קמה. ההכרזה אף מוסיפה ומקנה משנה תוקף למימוש הזכות להגדרה עצמית בהזכירה את הצהרת בלפור מ-1917 ואת חבר הלאומים. הדבר בא לידי ביטוי במילים:
"… נָתַן בִּמְיֻחָד תֹּקֶף בֵּין-לְאֻמִּי לַקֶּשֶׁר הַהִיסְטוֹרִי"
אז מדוע אנו זקוקים לחוק הלאום אם הכל כבר נכתב בהכרזה ובמילים הרבה יותר חזקות ומשמעותיות?
החוק ממשיך במשפט:
שם המדינה הוא “ישראל.”
ההכרזה ממשיכה במשפטים:
"…וּבְתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית וְעַל יְסוֹד הַחְלָטַת עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
"… אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בַּשֵּׁם יִשְׂרָאֵל"
ההכרזה כבר קובעת בשני מקומות את שם המדינה: "יִשְׂרָאֵל" ואף שבה ומדגישה את זכותנו הטבעית ואת ההכרה הבינלאומית
אז מדוע אנו זקוקים לחוק הלאום אם הכל כבר נכתב בהכרזה ובמילים הרבה יותר חזקות ומשמעותיות?
החוק ממשיך בסוגיית קיבוץ הגלויות:
"המדינה תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות"
ההכרזה ממשיכה במשפטים:
"מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת"
החוק מעתיק את המשפט מההכרזה מילה במילה.
החוק ממשיך בהקשר לעם היהודי:
"המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.
המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות"
ההכרזה ממשיכה במשפטים:
"אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד סְבִיב הַיִּשּׁוּב בַּעֲלִיָּה וּבְבִנְיָן וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בַּמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל."
כיצד מדינת ישראל תפעל בתפוצות לשימור הזיקה הנ"ל? האם על ידי הדרתם של הזרמים השונים בעם ישראל? או על ידי אי-הכרה בהם? ואיזו מורשת תרבותית היסטורית ודתית בדיוק היא תשמר? העם היהודי במהותו משופע בתרבויות ובהיבטים דתיים, זה כוחו וזה אולי סוד הישרדותו במהלך הדורות. קיים פער עצום בין סעיף זה בחוק לבין המציאות. מדינת ישראל אינה מכירה בנישואין ובגיור של מרבית העם היהודי. אינה מכירה ברבניו לא רק מהזרמים הליברליים, אלא גם ברבנים אורתודוקסים. העם היהודי השכיל ליצור מגוון רחב של היבטים תרבותיים ודתיים לאורך ההיסטוריה שלו. זה עושרו ובזה טמון כוחו.
החוק מתנשא על עם ישראל החי ברחבי העולם בבחינת: "אנחנו נגיד לכם מהי יהדות, מהי תרבות ישראל ומהי ההיסטוריה שלו". ההכרזה לעומת זאת מאוד מכילה. היא יוצאת בקול קורא לעם היהודי בתפוצות לְהִתְלַכֵּד, להיות שותף להגשמה הציונית.
החוק מתייחס לסוגיית ההתיישבות היהודית:
"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה"
ההכרזה מתייחסת לסוגיית הפיתוח:
"…תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ… תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת"
החוק יוצר אפליה בין אזרחי המדינה. הוא מקנה העדפה מרחיקת לכת להתיישבות יהודית, אינו מתייחס למיעוטים נרחבים ונוגד את עקרונות הכרזת העצמאות. זו לעומתו, מתייחסת לפיתוח הארץ לטובת כל תושביה.
שני מנהיגים פוליטיים דגולים קמו ליישוב היהודי בארץ ישראל. דוד בן גוריון ומנחם בגין. למרות העובדה שתפיסת עולמם הייתה שונה, הרי שבכל הקשור לזכויות האדם ודמוקרטיה, הם דגלו באותה תפיסה:
דוד בן גוריון: "…במדינה היהודית אנו נהיה האחראים לא ליהודים בלבד…אלא לכל תושבי המדינה. ולכל תושבי המדינה במידה שווה. דאגתנו לא תהיה מוסבת עוד לישובים היהודיים בלבד ולשירותי החינוך והבריאות של הישוב היהודי בלבד – אלא לכל ישוב וישוב. כיהודי כערבי במידה שווה, ללא כל הפליה והבחנה…לפיתוח ולכל שאר השירותים של הכפר הערבי במידה לא פחותה מאשר לאלה של הכפר היהודי. (מתוך: בן גוריון, פעמי מדינה (זיכרונות מן העיזבון), תשנ"ד, עמ' 438)."
מנחם בגין: "…אין אנו רואים בכם אויבים. רוצים אנו לראותכם שכנים טובים. לא באנו להשמידכם או לנשלכם מן האדמה עליה הינכם יושבים. בארץ ישראל יש מקום גם בשבילכם, גם בשביל בניכם ובני בניכם וגם בשביל מיליונים יהודים שאין להם חיים אלא בארץ זו. הממשלה העברית תעניק לכם שווי זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהיה הפליה בין ערבי ליהודי בקבלת משרה ממשלתית או ציבורית. המקומות הקדושים לדת המוסלמית יהיו נתונים לפיקוחם של נציגיכם. (מתוך: אל שכנינו הערבים, כ"ז אלול תש"ד, 15.9.44, כרוז שהופץ בערבית בין הערבים).
אז מדוע אנו זקוקים לחוק הלאום אם הכל כבר נכתב בהכרזה ובמילים הרבה יותר חזקות ומשמעותיות?
הכרזת העצמאות של מדינת ישראל היא מסמך קנוני ומכונן. הפוך בו והפוך בו ד'כולה בו! הכל כבר נכתב במגילת העצמאות ובשפה יהודית כיאה לעם המחדש ריבונותו בארצו. ההכרזה אף מרחיקה לכת ומעגנת את זכויות האדם כיאה לעם שרצונו לשוב ולהיות ריבוני בארצו וחלק מהקהילייה הבינלאומית. מטרתה של התנועה הציונית הייתה בין היתר לכונן עצמאות – חיי קוממיות, להחזיר את עם ישראל להיות עם בין כל העמים ולעצב חברת מופת.
חוק הלאום או שהוא משעתק את הכרזת העצמאות בסעיפים מסוימים (ואז אין בו צורך) או שהוא חותר תחת הכרזת העצמאות, חותר תחת מטרותיה של התנועה הציונית ותחת המסורת היהודית כשהוא יוצר הפליה בין בני אדם, ובין אזרחי המדינה לגוניהם.
"האם משמעות אלטנוילנד היא ארץ חדשה ישנה?". עטיפת הספר "אלטנוילנד" בהוצאת בבל. מקור: ויקיפדיה
בספר ויקרא אנו קוראים:
"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא, כ"ה:כג')
פסוק זה בא להצביע על כך שהארץ שייכת רק לה', כי ה' יצר אותה לבדו ולא האדם. ישיבתו של האדם בארץ היא בעירבון מוגבל ועל תנאי. מדוע? כי לי הארץ – אל תרע עיניך בה (שאינה שלך) כי גרים ותושבים אתם – אל תעשו עצמכם עיקר… הרי אתם כאורחים בביתי ובארצי [ספרא , מלבי"ם, אברבנאל דרך א].
האם משמעות אלטנוילנד היא ארץ חדשה ישנה? אני מבקשת להביא פרשנות אחרת אותה למדתי ממורי ורבי הרב שלמה פוקס: אל תקרא אל-תנוי-לנד (ארץ ללא תנאים), אלא על-תנוי לנד (ארץ עם תנאים). אנחנו לא אדוני הארץ! אנחנו אורחים ל"רגע" ועל כן חלה עלינו החובה להתנהג לכל אדם באשר הוא בהגינות, ביושר ובשוויון.
חוק הלאום הוא חוק מפלה המקעקע את דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקראטית.
הרב נאוה חפץ, הינה מנהלת תחום חינוך ברבנים למען זכויות האדם
שלום, רק רציתי להגיד שכתוב מאוד מאוד יפה ולעניין. נהנתי לקרוא
ממש לא מסכים איתך
חוק הלאום לא בא בכדי להחליף את מגילת העצמאות , הוא בא לחדד ולתת לה משנה תוקף בתוך ספר החוקים של מדינת ישראל.
נכון, יש בחוק ניסוחים שונים מבמגילת העצמאות ויכול להיות שחלק מהאנשים יראו בהם שנויים במחלוקת, אך בשורה התחתונה החוק נועד כדי שהרעיונות שמאחורי מגילת העצמאות יהיו כתובים בספר החוקים.