תמונה מהדיון שנערך בכנסת בוועדה להתחדשות עירונית. בדיון נשמעו גם דברי עו"ד בקי כהן-קשת מהרבנים למען זכויות האדם. צילום: עו"ד בקי כהן-קשת. 3.7.18
בשבוע האחרון אנו במחלקת צדק חברתי נמצאים בישורת האחרונה במאבק חברתי ממושך לטובת דיירים החיים בעוני בתהליכי התחדשות עירונית. בתוך שלל הכוחות והאינטרסים האדירים בתהליכי ההתחדשות העירונית (הריסת השכונות הישנות לטובת רבי קומות חדשים) אנו משמיעים את קולם של אלו שבלעדינו לא יהיה מי שישמיע את קולם. אנו מפעילים את כל הכלים העומדים ברשותנו לתת להם גב הן בדיוני הועדות בכנסת, הן בין קובעי המדיניות והן בין המחוקקים.
בנות צלופחד לפני משה
בנות צלופחד
פרשת השבוע שלפנינו, פרשת פנחס, נותנת לנו השראה ותמיכה:
"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֵאמֹר: "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ." וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן."(במדבר פרק כז).
תמונה מהדיון שנערך בכנסת בוועדה להתחדשות עירונית. בדיון נשמעו גם דברי עו"ד בקי כהן-קשת מהרבנים למען זכויות האדם. צילום: עו"ד בקי כהן-קשת. 3.7.18
בפרשת השבוע מופיע סיפורן המשפטי של בנות צלפחד; "מחלה, נעה וחגלה ומלכה ותרצה". התורה טורחת כבר בתחילת הסיפור לציין אותן בשמן כדי לומר לנו שהמחוקק "רואה" אותן ומתייחס אליהן למרות היותן (נשים) יחידות מול הממסד.
כוחות גדולים עמדו למול חמשת הבנות בתביעתן המשפטית. הבנות דרשו לקחת חלק בירושת אביהן, שמת ללא בנים זכרים, והתנגדו להעברת הנחלה לאחי האב: "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו".
זו לא סתם תביעה משפטית, זו לא רק שאלה של מגדר וזכויות נשים, המשמעות הכלכלית היא שהנחלה לא תישאר בגבולות השבט. ברגע שתינשאנה הבנות, הנחלה שלהן תחשב שייכת לשבט של הבעלים העתידיים גם אם הם יהיו משבט אחר. על פי חוקי המקרא הבעל קובע את ההשתייכות השבטית (כפי שכיום הבעל קובע אם הילדים הם כוהנים, לוויים או ישראלים).
למרות הרצון לשמור על הנחלות של כל שבט ושבט וה"ולובי החזק" שהפעיל שבט מנשה, שבטם של בנות צלפחד, כנגד המהלך, מתוך חשש שהבנות תינשאנה עם גברים משבטים אחרים, מודיע אלוקים למשה כי בנות צלפחד צודקות והנחלה תעבור אליהן: "ןהעברת את נחלת אביהן להן". הצדק האישי גובר על הצדק השבטי, טובת הפרט גוברת על טובת הכלל בנושאי נדל"ן.
התחדשות עירונית
גם בתהליכי התחדשות עירונית יש תועלת רבה בפיתוח הערים. אולם פרשת השבוע אומרת לנו כי אסור שזה יעשה על חשבון טובת הפרט. כאשר טענת הפרט צודקת ואי קיום דרישתו תעביר את הנחלה ממנו – אין לאפשר זאת. כזכור הטענה שלנו מול המחוקקים בחוק פינוי בינוי הוא שאי התחשבות בדיירים המוחלשים תגרום לכך שיאלצו לוותר על דירתם ולעבור להתגורר בנחלה אחרת. התשלומים הגבוהים הנוספים שיצטרכו לממן בדירות החדשות (ארנונה כפולה, חברת תחזוקה, ועד בית ועוד) לא יאפשרו להם להמשיך להתגורר בנחלתם והם יצטרכו להעבירה ל"שבט" השבע של משפרי הדיור. הם יאלצו למכור את נכסם ולעבור להתגורר באזורים עניים עוד יותר ממה שגרו בהם.
לצערנו המחוקקים מעדיפים לשמוע את הקול של "שבט מנשה" של החזקים, הקבלנים והיזמים ולא "רואים" את בנות צלפחד שרק רוצים להישאר בנחלתם. "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו" – למה יגרע מקומם של האנשים החיים בעוני בתהליכי ההתחדשות העירונית?
מוזמנים לקרוא ולתמוך בנייר העמדה שלנו במאבק למען התחדשות עירונית הוגנת, למען משפט צודק ברוח פרשת השבוע.
שבת שלום,
הרב קובי וייס
