דברים של ראש בית המדרש לזכויות האדם, הרב עזרא אנדי בטקס סיום הלימודים בבית המדרש לזכויות האדם באוניברסיטה העברית הר הצופים.
עמיתים יקרים,
החלטתי לפתוח את דבריי ולומר לכם/ן: אתם עמיתים לזכויות האדם! זו תחושתי לגביכם/ן.
לכולנו יש מקום לצמוח בשדה עשייה זה מכיוון שזכויות האדם איננו תחום רעיוני בלבד, הוא קשור בהליכות ודרך ארץ. הוא דורש מאתנו להתבונן סביבנו ולזכור שיש צדק ויש אמת ולה פנים רבות, כפי שאמרו חכמינו – "אמת מארץ תצמח".
עברנו שנה גדושה ואנו מסיימים אותה במקום קצת שונה. צלחנו את השנה יחדיו. אני יודע שהחיים שלכם כסטודנטים עמוסים מאוד ועצם העובדה שהצלחנו להיפגש מדיי שבוע והעובדה שמילאתם את חובותיכם בעבודה המעשית איננה דבר מובן מאליו.
עסקנו בנושאים רבים:
- זכויות האדם – דת מול חילון
- זהויות יהודיות מתנגשות בראי זכויות האדם
- האמנה לזכויות האדם, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, זכות וחובה במסורת היהודית
- צדק וצדקה
- אוכלוסיות האנשים החיים בתנאי עוני בישראל – להסתכל לעוני בעיניים
- ערבות הדדית – הלכה למעשה
- כבוד האדם וכבוד חווה – מבוא לסוגיית מעמד האישה במסורת היהודית
- תיקון העולם – הלכה למעשה
- זכויות האדם במגזר החרדי
- היחס למיעוטים במדינה יהודית – דמוקרטית
- על מעמד הגר תושב בספרות ההלכתית
- ירושלים כמקרה מבחן בסכסוך הישראלי פלסטיני
- נוודות אל מול קניין – תוך התייחסות לציבור הבדואי
כמו כן, ערכנו סדר ט"ו בשבט עם תלמידי הרבנות, חזנות וחינוך מ-HUC, השתתפנו ב"כנס תיקון" של ד"ר מאיר בוזגלו במכון ון-ליר בירושלים, יצאנו להפגין למען "איחוד משפחות" של הקהילה ממוצא אתיופי, יצאנו לסיור בדרום תל-אביב במהלכו נפגשנו עם מבקש מקלט, נחשפנו לסוגיית העוני, מבקשי המקלט, זנות וסחר בנשים, ותהליכי ג'נטריפיקציה, ולבסוף ערכנו סיור במזרח-ירושלים על מנת לעמוד על הפרת זכויות האדם הנובעת מגדר ההפרדה.
פרשת השבוע היא פרשת בלק. מה בינה לבין זכויות האדם?
כמובן שהזכות לחיים, שכן הפרתה של זכות זו, מתבטאת בקנאותו של פנחס שהרג/רצח את האיש הישראלי והאישה המדיינית שעבדו את בעל פעור. כידוע, בפרשה מסופר שדעתו של הקב"ה הייתה נוחה ביחס לכך עד כדי כך שאלהים העניק לפנחס "ברית שלום". אולם דעתם של חכמים לא הייתה "נוחה הימנו" וכך, למרות שבתורה כתוב בצורה די מפורשת שמעשה פנחס היה "לרצונו של מקום", הרי שחכמינו מגנים את המעשה ומתנגדים לו בכל תוקף. והראיה על פי חז"ל: "פינחס מה הפסיד? ניטלה ממנו רוח הקודש מאתים שנה".
אולם קיימות גם דעות אחרות ולצערנו, במהלך השנים הן אף הוצאו מהכתב והפכו למעשה. לא אחת, פעילי ימין רדיקלי בישראל משתמשים בדמותו של פינחס כדי להצדיק פעילות קנאית אלימה; כך לדוגמה התבטא פרופסור הלל וייס לפני מצעד הגאווה שאמור היה להתקיים בירושלים בשנת 2006: "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים, כולל מעשה פנחס". לאחר מכן טען וייס כי אמירותיו נועדו לצורכי הרתעה, כדי למנוע את המצעד. בשנת 2015 הופצו ברחבי ירושלים פשקווילים בהם הושווה מעשהו של ישי שליסל שדקר שישה ממשתתפי מצעד הגאווה למעשה פינחס.
הדיאלוג של חז"ל כמו גם שלנו היום עם המורשת היהודית חשוב ונוקב. התורה קוראת לנו להתעמת עם החיים על מורכבותם ולא עושה לנו הנחות. על פי הסיפור המקראי, מעשה פנחס הציל את בני ישראל ממגפה. איפה זה שם אותנו היום ביחס לזכויות האדם המאתגרות את קיומנו? קל להתייחס לתורה כאל טקסט קדום וארכאי אך הדילמות העולות מהמורשת היהודית הן אותן דילמות איתן אנו מתמודדים היום. החכמה היא לא לברוח מהן אלא להתמודד איתן ובכך להמשיך ולדבר את השפה שלנו שכן, שפה יוצרת זהות.
אני מבקש להתייחס גם לפרשת פנחס אותה נקרא בשבוע הבא ובמיוחד – איך לא – לסיפורן של בנות צלפחד הפונות למשה בטענתה על אפליה.
האפליה המנוסחת מפיהן אינה נוגעת לזכויותיהן כנשים, אלא לרצונן לייצר המשכיות לשם אביהם.
"אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח: כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:"
כמובן שהשינוי פה עוסק בזכויותיהן של הנשים… אולם מעבר לכך. בפרשה אלהים משנה את דעתו… כיצד קורה דבר כזה? כיצד קורה שאדם גורם לאלהים לשנות את דעתו? האם זה בגלל שטענתן של בנות צלפחד צודקת? האם היא אטית או נוגעת לערך מוסרי?
אנו יודעים לגבי הנ"ל יכול להתפתח דיון רחב יריעה. ובתקופות שונות בחנו את אמות המוסר בדרכים שונות ומגוונות. פרשת בנות צלפחד מוצגת בתורה "כמעשה עתירה לבג"ץ" במקרה הזה אל הקב"ה. אולם כיצד אנו מצליחים ליצר שינוי היום? האם כיום עתירה לבג"ץ או מאבק חברתי נעשים באותו האופן?
ניתן לבחון את המאבק הלהט"בקי לדוגמא, האם המאבק היה בבית המשפט או החל ברחובות, בהפגנות , בסיפורי חיים ועוד. נראה כי המאבק לזכויות האדם חייב להתהוות בצורה מעשית לפני שהוא מקבל תוקף מבחינה חוקית!
העשייה מובילה לשינוי ולא ההיפך.
פעילים למען זכויות האדם משמיעים את קולם ונותנים את כובד משקלם כדי לייצר שינוי.
בית המדרש לזכויות האדם אינו יכול להתקיים רק "בין כתלי בית המדרש" הוא חייב "לצאת לרחובות" לכן החוויה שלכם השנה כללה את המרכיב העיוני והמעשי גם יחד!
נאה דורש ונאה מקיים!
חזקו ואמצו
הרב עזי