פרשת השבוע "חֻקַּת": המרד של הדור החדש במנהיגות משה ›

משה רבינו. By Ephraim Moses Lilien אפרים משה ליליין. The original uploader was טיפש ט"ו בשבט at Hebrew Wikipedia (The Books of the Bible, German edition) [Public domain], via Wikimedia Commons

בדבר התורה לפרשת "חֻקַּת" מאת הרב דניאל גולדפרב אנו למדים שהדור החדש שנולד במדבר מתלונן ורוצה לחזור למצרים, שלא הכיר. האם מנהיג ברמה של משה יכול לאבד מגע עם הדור החדש? הרב גולדפרב מביא מן הכתובים אזהרה למנהיגות הלאומית של ימינו, שלא לאבד מגע עם הדורות החדשים. 

פרשת חֻקַּת היינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה, מאז שאלוהים אמר למשה לשוב למצרים ולשחרר את בני ישראל מעבדות לפרעה. אבל איך זה יכול להיות? אתם שואלים. לפרשה רק 87 פסוקים וזוהי אחת מתריסר הפרשיות הקצרות ביותר בתורה והפרשה הכי קצרה בספר בַּמִּדְבָּר! אבל אני מתכוון לפרק הזמן. מאז שאלוהים הופיע בסנה הבוער (שמות ג), 25 פרשיות לפני הנוכחית, חלפה בקושי שנה וחצי. לפני שבועיים, בפרשת שְׁלַח לְךָ, אלוהים העניש את בני ישראל על הכישלון להאמין שהם יכולים לכבוש את ארץ ישראל, בעקבות דיבת המרגלים, ודן אותם למות במדבר ואת ילדיהם ל-39 שנות נדודים (במדבר יד:לב-לד).

כתוב בפרשת השבוע שלנו:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם" (במדבר כ:א). אומר האבן עזרא (מפרש ממאה ה-12 מספרד): "בשנת הארבעים… בעבור שמתו דור המדבר ועתה באו הבאים אל ארץ כנען."

מותה של מרים ואחריה מותו של אהרן אחיה (דברים כ:כב-כט) ומותו של משה בסוף ספר "דברים", כולם מתרחשים באותה שנת ארבעים האחרונה. קיים מרווח של 38 שנים, הנראה בפרשת השבוע שלנו, שבו, אומר האבן עזרא: "אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה". רוב המפרשים ממקמים את מרד קורח, שעליו קראנו לפני שבוע, קרוב לאירוע של המרגלים.

"מותה של מרים ואחריה מותו של אהרן אחיה (דברים כ:כב-כט) ומותו של משה בסוף ספר "דברים", כולם מתרחשים באותה שנת ארבעים האחרונה". בתמונה: מרים הנביאה. ציור מעשה ידי אנסלם פוירבאך משנת 1862. מוצג בגלריה הלאומית הישנה בברלין. [Public domain], via Wikimedia Commons

בגלל שהקפיצה בזמן לא מוזכרת במפורש בכתוב, או יכולים ללכת שולל. התלונות והתסכולים של העם לאחר מותה של מרים נשמעים מוכרים–המחסור במים, הכמיהה הנוסטלגית למצרים, וכמובן, חוסר שביעות הרצון מהמנהיגות (משה). אכן, מה חדש? אבל כאשר אנו זוכרים ש-38 שנים חלפו מאז התלונות הראשונות, ושאנחנו ומשה מתמודדים עם דור חדש, אנו מבינים יותר טוב את התמונה הרחבה ורוכשים תובנות חדשות.

המוות מאפיין את שתי התקופות: שלב א', הוא ה-39 השנים הראשונות, נגמר כשהדור שיצא ממצרים נִסְפָּה. אולי זוהי הסיבה שפרשתינו נפתחת בחוקת הפרה האדומה (פרק יט), שדרכה מטוהרים ממטומאת המת. היא הגשר לשנת הארבעים. ובשנה האחרונה, היא שלב ב', כאשר הדור החדש תופס את מקומו על הבמה, המנהיגים מתים. מרים ואהרן מתים בְּפָרָשָׁתֵנוּ, ומשה מת 11 חודשים ו-15 פרשיות מאוחר יותר.

אבל השינוי הוא לא רק בכוח אדם. יש כאן לקח חשוב על מנהיגות. התורה אינה אומרת זאת במפורש, אבל אנו יכולים לחוש כי משה, למרות שהוא מבורך בגבורה עד יומו האחרון (דברים לד:ז), עדיין מתמודד עם קשיים לקראת סוף חייו. "בימים הראשונים" אלוהים אישר את הַכּוֹתוֹ את הסלע כדי ליצור מים (שמות יז:ו) אבל לא עכשיו (כ:יא). אז, בעבר, הפציר משה באלוהים להראות סובלנות בחולשות העם, אבל כאן משה בעצמו מאבד קור רוח וקורא לעם "המורים" [=המורדים] (כ:י). אפילו מנהיג ברמה של משה יכול עם הזמן לאבד מגע עם הדור, ולאבד השפעתו על הדור, עובדה שכולנו עדים לה בפוליטיקה הלאומית וגם בארגונים ובמוסדות קטנים.

חוקי הירושה שנמסרו בעקבות תלונת בנותיו של צלפחד, גורמות למשה לחשוב על העברת המנהיגות. והוא זה שיוזם את השיחה עם אלוהים: "יִפְקֹד ה', אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה" (כז:טו-יח).

יש לנו הרבה מה ללמוד ממשה, הן מצניעותו בכלל, והן מהמודעות העצמית שלו על מתי הגיע הזמן להעביר את השרביט הלאה.

שבת שלום,

הרב דניאל גולדפרב

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם
• הצטרפו לניוזלטר השבועי שלנו