מקור התמונה: [Public domain], via Wikimedia Commons
בדבר התורה לפרשת השבוע "קֹרַח", הרב יחיאל גריינימן מלמד אותנו כיצד קֹרַח הכריזמטי הסית את העם נגד המנהיגות של משה ואהרון. בכל זאת משה התנגד בכל כולו לענישה קולקטיבית. מה נוכל ללמוד מתוך המעשה האמיץ? מה היו ערכי הצדק בתפיסת המנהיגות של משה? ואיך הדברים קשורים לזרמים חתרניים בחברה הישראלית.
באמנת האג משנת 1907, תקנה 50 קבעה:
"לא יוטל עונש כללי, כספי או אחר, על האוכלוסיה בגלל מעשיהם של יחידים כשאין לראותה כנושאת באחריות משותפת (יחד ולחוד) למעשים אלה."
אמנת ז'נבה הרביעית שנוסחה בשנת 1949 אוסרת בסעיף 33 על ענישה קולקטיבית:
"אדם מוגן לא ייענש על מעשה שהוא לא ביצע אישית. עונשים קולקטיביים וכל אמצעי הפחדה וטרור, אסורים. ביזה אסורה. פעולות תגמול כנגד אנשים מוגנים ורכושם, אסורים."
"הנורמה האוניברסאלית האוסרת ענישה קולקטיבית מבוססת על תפיסה עקרונית ומקובלת, שהאחריות למעשים פליליים הינה אחריות אישית, בין אם מדובר באדם אשר ביצע את המעשה בפועל ובין אם מדובר באחרים אשר היו שותפים באופן זה או אחר לביצוע העבירה. לפיכך יש חשיבות עליונה לקיום של הליך הוגן לצורך בירור שאלת האחריות למעשה העבירה. גם עניין זה נופל במסגרת זכויות האדם." (מאתר האינטרנט של "בצלם")
ענישה קולקטיבית בימי המקרא
האם האיסור המודרני לגבי ענישה קולקטיבית הינו תיאור של מה שהתרחש בפרשתנו בעונש, לגבי המורדים נגד המנהיגות והשלטון של משה רבינו, ואהרן הכהן, רודף השלום? האין העונש משמים שמתואר בפרשה, מהווה דוגמה של ענישה קולקטיבית – מעשה, שלא ייעשה על פי המוסר האוניברסאלי של ימינו. הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, אבל אירוע קצר במהלך פתיחת הפרשה פותח צוהר לגישה אחרת אולי:
"יט וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּרָא כְבוֹד-ה', אֶל-כָּל-הָעֵדָה. {ס} כ וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. כא הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע. כב וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף." (במדבר, ט"ז, י"ט-כ"ב, הדגש של י. ג)
שמו של הקב"ה המוזכר כאן יש לו ייחוד (ורמז אוניברסלי מובהק) המבקש פרשנות ייחודית. על כך אומר רש"י:
"אל אלוהי הרוחות" – יודע מחשבות אין מדתך כמדת בשר ודם מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא.
"האיש אחד" – הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף? אמר הקדוש ב"ה יפה אמרת אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא.
כמו שאומר רש"י כאן (וכן במדרש רבה, פרשה י"ח, י"א, עליו הוא מתבסס) לא מידת ה', כמידת האדם. ובכל זאת משה רבנו, כמו אברהם אבינו לפניו במקרה של סדום, מוכן להעיז להתריס כלפי שמים בדרישה לצדק מוחלט. משה מוכן להגן על אלה, שלכאורה מוסתים על ידי קֹרַח, וקמים נגד המנהיגות שלו ושל אהרון. מדוע משה מגן על עדת קֹרַח?
לעמוד מול המוסתים
משה חושש מענישה של חפים מפשע, שאינם מבינים את משמעות הדברים, בגלל ההסתה של קֹרַח, המנהיג הכריזמטי, שכמעט מביא את העם לקטסטרופה. זאת משום שהעם מושפע מדבריו היפים על קדושתם המיוחדת ועל היותם "נבחרים".
יתכן שלעולם לא נוכל להימנע מטעויות קשות כאשר אנו כעם מתמודדים עם שונאים התוקפים אותנו מפנים ומבחוץ ובמיוחד כנגד שונאי הדמוקרטיה, הבג"צ וארגוני זכויות האדם. אך אין לנו פְּטוֹר מללכת בדרכו של משה רבנו ולהעיז לשאוף לצדק ואמת אל מול המוסתים לרעה. עלינו להבין לרוחם של בני עמינו כמו גם לאנושיות של כל בני האדם.
הרב יחיאל גריינימן
הימות צדיק עם רשע? הנתייחס למוסתים בשווה עם המסיתים, ושמא נדע להבחין? האם נסכים לענישה, אף להריגה, של חפים מפשע בשמנו?
והמבין יבין.
שבת שלום!
הרב יחיאל גריינימן
