בתמונה: בית הספר של ילדי חאן אל אחמר המאוים בהריסה.
בדבר התורה לפרשת השבוע "שְׁלַח לְךָ" שואל הרב ג'רמי מילגרום, מה ראו המרגלים ששלח משה לתור את הארץ? ארץ יפה, אבל עם נוף אנושי קשה, “ארץ אוכלת יושביה". ואיזה נוף אנושי אנחנו רואים כשאנחנו מסתכלים על ארצנו האהובה?
נזכרתי בשיר המפורסם, שביצעו אותו, בין היתר, פול רובסון ופרנק סינטרה [למעלה תוכלו לשמוע את הביצוע של רובסון] לשיר קוראים The House I Live" In", והוא מוקדש לתושבי/ות הג'הלין, שכפרם אל חאן אל אחמר ובית הספר המיוחד שלהם עומדים בפני הריסה. כל בוקר אני מתעורר ומייד מסתכל בנייד לראות אם חו"ס התחילה ההריסה, וכמעט כל יום אני יוצא לשם לשבת עם אנשי המקום, לבכות ולקוות, וללחוש תפילה חרישית שיתחילו בארץ שלנו סופסוף לראות את כל האנשים שחיים ביחד איתנו, כמו בחלום של אבר מירפול מי שחיבר את מילות השיר הנ"ל תחת השם לואיס אלן (שמות שני בניו שמתו בעת לידתם). מאוחר יותר הוא אימץ שת שני בניהם של יוליוס ואתל רוזנברג שהוצאו להורג בפרץ המקארתיזם.
משה מתחנן על עמו
פרשתנו מביאה לא רק את סיפור המרגלים אלא גם אחת האמירות החשובות ביותר בתורה: בתשובתו למשה שמתחנן על עמו, אומר הקב”ה, “סלחתי, כדבריך", וזה הבסיס לתיקון כל קשר שמתקלקל, שהרי אין עתיד ללא סליחה.
ברצוני לסיים עם עוד הערה קטנה: כאשר המרגלים מתארים את יושבי הארץ, הם מכנים אותם "אַנְשֵׁי מִדּוֹת", והכוונה לאנשים גדולים, בעצם, לענקים. ואמנם לביטוי "איש מידות" בעברית בתר מקראית יש משמעות של עוצמה מוסרית: מי ייתן וארצנו תתמלא בענקים בעלי מידות טובות ובעזרתן נקיים את כל תושביה שיחיו בשלום בביטחה ובשותפות בבתיהם!
הרב ג'רמי מילגרום
שבת שלום,
הרב ג'רמי מילגרום
