בדבר תורה לפרשת השבוע "בחֻקֹתַי", רענן מלק, מציע פרשנות אחרת לפסוק הנבואי, על ירושלים "כְּ֜עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו". הוא מביט במציאות הקשה במזרח ירושלים, ומציע פרשנות מחודשת למזמור התהילים, "שַֽׁאֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרֽוּשָׁלִָ֑ם".
"שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֖מַחְתִּי בְּאֹֽמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית ה' נֵלֵֽךְ:
עֹֽמְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֜שְׁעָרַ֗יִךְ יְרֽוּשָׁלִָֽם:
יְרֽוּשָׁלִַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֜עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה־לָּ֥הּ יַחְדָּֽו:"
[תהלים קכב:א-ג].
ביום ירושלים נהוג לקרוא את מזמור קכ"ב מספר תהילים. המזמור מספר איך הדובר שמח וצוהל, לאחר הקריאה הכללית ללכת לבית ה'. ישראלים מצטטים לא אחת את פסוק ג', כנבואה הנותנת תוקף לתפיסה שעל ירושלים הבנויה הממשית להיות, "עיר שחוברה לה יחדיו". האם ירושלים היא באמת עיר שחוברה לה יחדיו? האם 330,000 תושביה הפלסטינים של ירושלים נהנים מאותן הזכויות וחופש התנועה שיש לאלה הישראלים?
:
דו"ח האגודה לזכויות האזרח בישראל, "ירושלים המזרחית – עובדות ונתונים 2017", מראה עד כמה ירושלים מחולקת בפועל. אומנם לפלסטינים יש מעמד של תושבי קבע של מדינת ישראל, אך הם אינם נחשבים אזרחים. למרבה הצער המעמד של תושבות קבע ניתן לביטול, ובשנת 2016 כך אכן קרה ל-95 פלסטינים. מה שטראגי עוד יותר הוא שנתון זה כולל 41 נשים ו-11 ילדים. וזהו רק אחוז קטן מתוך 15,000 הפלסטינים בירושלים בלבד, אשר מעמדם כתושבי קבע בוטל על ידי משרד הפנים מאז 1967. על פי דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי חיים 76% מכלל תושבי מזרח ירושלים ו-83.4% מהילדים הפלסטינים מתחת לקו העוני.
מול השימוש הפוליטי בפסוקים אלה, כדי לקדם את המדיניות של ירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראל ניתן להביא את דברי חז"ל מהתלמוד הבבלי, תענית דף ה עמוד א, המביעים מסר נשגב הרבה יותר:
"וא"ל רב נחמן לר' יצחק:
מאי דכתיב (הושע יא, ט) "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר."
משום דבקרבך קדוש, לא אבוא בעיר?
א"ל הכי א"ר יוחנן אמר:
הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.
ומי איכא ירושלים למעלה?
אין דכתיב (תהלים קכב, ג): ירושלם הבנויה
כעיר שחוברה לה יחדיו."
רש"י אומר כי ירושלים הבנוייה תִּבָּנֶה עם השכינה, המקדש, ארון הברית והמזבח. אבל השכינה, כמו בית המקדש, תגיע לירושלים רק כאשר ייכונו בעיר שלום ושלווה (דברי הימים א' כ"ב, ח-ט). על פי הגמרא שצוטטה לעיל אפילו ירושלים של מעלה לא תהנה מנוכחותו של הקב"ה' עד שיבוא לירושלים של מטה בשעת הגאולה. ירושלים תוכל להיות ל"עיר שחברה לה יחדיו" רק כאשר תתחבר זו של מעלה עם זו של מטה. מה אנחנו יכולים כדי לעודד "חיבור" זו?
הנשיא ראובן ריבלין. By עברית: אבי אוחיון, לשכת העיתונות הממשלתית (ישראל)English: Avi Ohayon, Government Press Office (Israel) [CC BY-SA 3.0 ], via Wikimedia Commons
"שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי־יָ֖הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְ֜הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם ה':
כִּ֚י שָׁ֨מָּה יָֽשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֜סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד:" [תהלים קכב:ד-ה].
במשך שלוש השנים האחרונות משתמש הנשיא ריבלין ברטוריקה של זהויות שבטיות שונות, בכדי להסביר את הפילוגים בין חלקי הציבור. בכנס הרצליה 2015 הוא טוען שהחברה הישראלית מפוצלת לשבטים של ערבים, חילונים, דתיים וחרדים. יחד עם זאת, כל ה"שבטים" הללו מייצגים את ערכי מדינת ישראל בדרך כלשהי. בין אם לשם ייצוג בשלטון ובין מסיבות דתיות עולה כל "שבט" לירושלים כדי להעיד על זהותו ולעבוד את אלוהיו על פי דרכו. למאבק על השיוויון עבור כל אחד מהשבטים הללו יש השלכות מרחיקות לכת המחייבות חשיבה יצירתית לנוכח הפחד שלנו אלה מאלה.
"שַֽׁאֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרֽוּשָׁלִָ֑ם יִ֜שְׁלָ֗יוּ אֹֽהֲבָֽיִךְ:
יְהִֽי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֜לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ:
לְמַֽעַן־אַחַ֥י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה־נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ:
לְמַעַן בֵּית־ה' אֱלֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ:"
[תהלים קכב:ו-ט].
רענן מלק
מה פירוש"שַֽׁאֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרֽוּשָׁלִָ֑ם" עבורנו, וכיצד נוכל להבטיח כי "יִ֜שְׁלָ֗יוּ אֹֽהֲבָֽיִךְ"? על המסע לשלום להתחיל אצל כל אחד מאתנו. אני מזמין אתכם, למען כל אחי ורעי, לדבר שלום בירושלים. בפועל, אפשר לעשות זאת על ידי הצטרפות להתכנסות "מאמינים" (مؤمنون) בתחנה הראשונה ביום ירושלים, יום א', 13 במאי, משעה 18:30. כל השבטים יתכנסו כדי להביע את תקוותם שירושלים תמשיך להגשים את שליחותה כבית תפילה לכל העמים, שם "יִגַּל כַּמַּיִם, מִשְׁפָּט; וּצְדָקָה, כְּנַחַל אֵיתָן," בה יקוימו דברי הרמב"ן על ויקרא כו:ו, "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ":
"ועל דרך האמת, שיתן השלום מחובר בארץ והוא שלום הכל שקול כנגד הכל."
שבת שלום
רענן מלק
