חטא נדב ואביהוא. By the publishers of Bible cards [Public domain], via Wikimedia Commons
בדבר תורה לפרשת השבוע "אַחֲרֵי מוֹת-קְדֹשִׁים", הרב דובי חיון מסביר מדוע חברה הפרוצה בהלכותיה הינה חברה מתפוררת ואין בה קדושה.
"וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים" (ויקרא פרק טז)
פרשות השבוע עוסקות במושג המרכזי הקדושה. הפרשה הראשונה "אחרי מות" פותחת באזכור מותם של בני אהרון שהפרו את הקדושה, "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ:" ממשיכה בעבודת האיש הקדוש – הכהן, ביום הקדוש – ביום הכיפורים, ובמקום הקדוש – בקודש הקודשים. בהמשך יש את הציווי לשמירת קדושת החיים, האיסור לאכול את הדם הוא הנפש.
(י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ:
(יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
(יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: ס
(יג) וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר:
(יד) כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת: (ויקרא, פרק יז)
ואז באה הרשימה של איסורי העריות כבהקדמה נאמר הפסוק: " וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה': " (ויקרא פרק יח פסוק ה') . פרשת קדושים פותחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:" והמשכה ברשימת ציוויים.
האם האדם יכול להיות קדוש או שקדושה היא מעבר לאדם?
על כך מספר לנו המדרש בויקרא רבה, פרשה כ"ד: "רבי אבין אמר תרתין רבי אבין אמר משל למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים. לעת ערב בא ליתן שכרם נתן לשכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד. אמרו לו אדונינו המלך לא כלנו שמרנו כאחד, מפני מה אתה נותן לאלו שני חלקים ולנו חלק אחד. אמר להם המלך אלו שכורים הן ודרכם לשתות יין ולפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד, כך העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר (דניאל ד) ובמאמר קדישין שאלתא, אבל התחתונים לפי שיצר הרע שולט בהם, הלואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים… "
כלומר האדם יכול להיות קדוש אך נדרש לכך מאמץ וניתן לומר אפילו מאמץ רב. יחד עם זאת מחוייב האדם לעשות מאמץ זה שרק אז יקיים את הציווי "קדושים תהיו".
אחד הציווים שהפכו למטבע לשון ולעיקר גדול בתורה הינו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה:".
יתרה מכך הפתיחה שונה ובמקום הנוסח הקבוע של אמור אל בני ישראל יש כאן שינוי ונאמר "אמור אל עדת בני ישראל". הפרשנים מסבירים זאת בהשוואת מעמד זה למעמד הר סיני; שציווים אלה לא ניתנו למנהיגים ואלו העבירו הלאה, אלא נאמרו לכל העם במעמד בו נכחו כולם. דבר נוסף שלרוב גם כאשר מצטטים את הביטוי ואהבת לרעך כמוך משמיטים אותו הינו הסיומת החוזרת שוב ושוב כי אני ה'.
כל אלה קשורים זה בזה ולא ניתן להבינם אלא בחיבורם יחדיו.
ראשית עולה השאלה מהי אותה קדושה? מה פירוש הדבר להיות קדוש? האם יש קדושה מעבר לקדושת האל?
פנינה פלר, בספרה "דרשה לכל פרשה", מסבירה כי "המונח קדוש מקורו בפועל האכדי קאדאשו שמשמעותו ניקיון, היטהרות. בספרות שאינה כוהנית השורש ק-ד-ש מופיע, בדרך כלל, בהקשר לענייני טהרה. אולם, בספר ויקרא יש לשורש ק-ד-ש ולנגזרותיו משמעות שונה. בספר ויקרא 'קדושה' פירושה פרישה, התבדלות, ו'קדוש' הוא מי שהובדל ויועד למטרה מסוימת. בתעודות מאוגרית נקראו האלים qdsm – מי שמובדלים מהעולם הגשמי. מכאן שהשורש ק-ד-ש שייך בעיקרו לתחום האלוהי, המובדל ומופרד מן התחום האנושי, ו'קדוש' הוא מה ששייך לאל, למשכנו ולפולחנו. דברים מקודשים הם דברים הנחשבים לקניין האל, כמו המשכן, הכלים, הקורבנות וכדומה. גם השבת והמועדים הם ימים שנעשה בהם מעשה של 'קידוש', הם הובחנו מימי החול, מן היום-יום, וקודשו לעבודת האלוהים".
כל שלושת ההסברים חד הם כדי להחשב כקניין האל על עם ישראל לשמור על ניקיון וטהרה חברתיים ורוחניים ובכך לקיים את צלם האלוהים. רק קיום זה של צלם האל הופך את עם ישראל לקדושים. שכן ציווי זה של יחוד עם ישראל מחייב את כל עדת בני ישראל. חיוב זה מתחיל בציווים החברתיים כמו "ואהבת לרעך כמוך כי אני ה'". אהבת האחר הינה אהבת הקב"ה וכדי לקיים אהבה זו יש לשמור על מוסר חברתי ועל מוסר רוחני של הגבלות. הגבלות כמו אי אכילת הדם כי הוא הנפש. הגבלות כמו איסורי העריות.
לא סתם נקשרו הדברים יחדיו שכן חברה הפרוצה בהלכותיה המוסריים והחברתיים הינה חברה מתפוררת ואין בה קדושה. 'ואהבת לרעך כמוך' ר' עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר 'זה ספר תולדות אדם' זה כלל גדול מזה. ונשאלת השאלה מה ההבדל בין השניים? כאשר בוחנים זאת רואים שאין הבדל שכן אומר לנו בן עזאי זהו ספר תולדות האדם ומתחיל הוא מבראשית מבריאת האדם בצלם אלוהים שנאמר "זכר ונקבה ברא אותם" ורק החיבור בין השנים הופכים את האיש והאשה לאחד ולכן אוסרת התורה על העריות והזוגיות של איש ואשה המותרים זה לזה בקידושין הינה ראשונה במעלה לכל אורך תורת ישראל. חיבור זה מביא את האדם לצלם האל ומכאן לאהבת האחר. רק אהבה מביאה לחיים ולמה שנאמר וחי בהם.
הרב דובי חיון
ונסיים ביהי רצון שנזכה לקיים "ואהבת לרעך כמוך" גם בגדר אהבת חינם.
שבת שלום,
הרב דב חיון
הקהילה המסורתית "מוריה" בחיפה
