בדבר התורה לפרשת השבוע "וַיִּקְרָא" הרב לוי ויימן-קלמן יוצא נגד השעבוד שמוביל לשיתוק וּמָוֶת. הוא מסביר שהחירות מבטיחה את החיות והתחייה. הוא קורא את פרשנות חז"ל להתקנת הזמנים, כחלק מהכנה לשבת הגדול, שהיא הרביעית בשבתות המיוחדות, ואז לחג עצמו – זמן חֵרוּתֵנוּ.
השבת היא ״שבת פרשת החודש״, אחת מארבע השבתות המיוחדות לקראת חג הפסח. ההתראה הראשונה שקבלנו שהחג מגיע הייתה קרוב לראש חודש אדר (״שבת פרשת שקלים״ –קריאה לגיוס כספים לתחזוקת הדרכים והמקדש לקראת העלייה לרגל ההמונית) חודש וחצי לפני החג. השבת שעברה הייתה ״שבת פרשת פרה״- ותפקידה הייתה להזכיר את העם להיות במצב של טהרה לקראת ההתכנסות בירושלים ואכילת קרבן הפסח.
בשבת הקרובה בנוסף לקריאת פרשת השבוע פרשת "וַיִּקְרָא" נוציא ספר תורה שני ונקרא מפרק י״ב בספר שמות הפותח בפסוקים:
"וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."
"בני, עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך."
מקדש חדשים וּמְעַבֵּר שנים
ראש חודש ניסן הוא ראש השנה האמתי (תשרי ידוע כחודש השביעי!)- אביב, התחדשות, תחיית הטבע- באמת התחלה. ואכן שעבוד מצרים היה כמין כמוות לעם, ויציאת מצרים היא תחיית המתים (בניגוד לסיפור הנוצרי שבו האל מת וקם לתחיה).
ישנם שני מדרשים אהובים עלי שאני חוזר אליהם כל שנה. במדרש תנחומא כתוב :
"הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם (שמות י"ב. ב') – ר' יהושע בן לוי אמר: למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אורלוגין (שעון עתיק) והיה מביט בה, והיה יודע איזו שעה של יום. כיוון שעמד בנו על פרקו (הגיע לגיל התבגרות) , אמר לו, "בני, עד עכשיו אורלוגין זה היה בידי, מעכשיו מסור הוא לך." כך הקדוש ברוך הוא היה מקדש חדשים וּמְעַבֵּר שנים, כיון שעמדו ישראל, אמר להם עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, שנאמר הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. (מדרש תנחומא פרשת בא סימן י"ב)
יציאת מצרים כאלמנט של בגרות העם היהודי. עכשיו אנו אחראיים על לוח השנה (לכן החודש הזה לכם). יש ביטוי עוד יותר חזק לרעיון הזה שנמצא במדרש שמות רבה:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים (שמות י"ב. ב') אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם, אימתי אתה עושה את המועדות?… אמר להם, "אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה."… וכן הוא אומר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: (ויקרא כ"ג. ד') אֹתָם – בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היה בידי שנאמר עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים (תהלים ק"ד. י"ט) אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם. אם אמרתם הן – הן. אם אמרתם לאו – לאו. מכל מקום יהא הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם… (פרשה ט"ו)
מה שהיה נחלת הקדוש ברוך הוא עובר לעם ישראל ואלוהים (כביכול) רואה את עצמו כפוף להחלטה אנושית. המדרשים האלה מעידים על הנועזות החז״לית לקחת אחריות. בני אדם אינם אמורים לשבת בחיבוק ידיים לחכות לציווי האלוהי, אלוהים מחכה ליוזמה האנושית.
זהו אחד המסרים של חג הפסח. עם יציאת מצרים הפכנו לעם שמקבל על עצמו את כל האתגרים שבאים יחד עם החירות (וגם עם הריבונות). בדרך נעשה הרבה טעויות (אנו בסך הכול בני אדם מוגבלים) אבל יש לנו את תמיכת הקדוש ברוך הוא לעצב את המציאות שלנו.
שעבוד יכול להביא לשיתוק וּמָוֶת. החירות מבטיחה את החיות והתחייה. וכך נתכונן לשבת הגדול, הרביעית בשבתות המיוחדות, ואז לחג עצמו – זמן חֵרוּתֵנוּ.
שבת שלום,
הרב לוי ויימן קלמן
דברים יפים. להבא כדאי לערוך הגהה. יש בקטע שתי שגיאות בעברית. האחת, צ"ל "ארבע שבתות", ולא כמו שכתוב. השנייה – צ"ל "בשבת שעברה", ולא כמו שכתוב.
תודה לך על ההערות, תיקנו אותן במיידי. שבת שלום