המשכן במדבר. מקור התמונה: By illustrators of the 1890 Holman Bible [Public domain], via Wikimedia Commons
בדבר התורה לפרשת "וַיַּקְהֵל-פְקוּדֵי", הרב ג'רמי מילגרום קובע כי אמירת הרשב"י "…ואין הגויים קרויים אדם" לא התכוונה לדרג את האנושות. אך מה שהיה מכה קלה בכנף, הפך אצל זרם לגמרי לא שולי בתולדות המחשבה היהודית לבסיס של תורה גזענית. הרב מילגרום מסביר כיצד
ניתן לפרק את המחשבה הנ"ל ולהוציא מהפצצה את המרעום.
"כשאני משחרר פצצה אני מרגיש מכה קלה בכנף. כעבור שניה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש". (מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, בתגובה לשאלת המראיינת, על מידת הרגישות שטייס צריך להפעיל, בעקבות חיסולו של סאלח שחאדה ב-2002, פעולה שבעקבותיה נהרגו 14 אזרחים. מקור: עיתון "הארץ").
לאחר הדרמות של סיפור יציאת מצרים ופרשת עגל הזהב שקראנו בתורה בחודשיים האחרונים, בשבת זו אנו מתחילים סידרה ארוכה ורצופה של פרשות, מסוף ספר שמות, כולל כל ספר ויקרא וחלק נכבד מספר במדבר שעוסקות בדיני המשכן והפולחן, כולן מ"תורת כהנים". ואם אין די בכך לאתגר אותנו בימינו אנו, שכבר אין בהם (ועדיין לא נבנה מחדש…) בית מקדש, אזי חז"ל בחרו לנו מפטיר מיוחד, פרק שלם מספר במדבר (פרק י"ט) הדן בדיני פרה אדומה הנחוצה להיטהרות של המקריבים את קורבן הפסח, ומעניקה לשבת זו את שמה המיוחד, “שבת פרה".
ומה יעשו אלה שנפשם אינה חפצה ברזי תורת הכהנים? בשביל כאלה ישנה התורה שבעל-פה, והנה מה שנמצא בה על הפסוק (במדבר י"ט 14): "זאת התורה: אדם כי ימות באוהל, כל הבא אל האוהל וכל אשר באוהל יטמא שבעת ימים". [ולמי התכוונה התורה במילה "אדם?] ר' שמעון בר יוחאי אומר: קברי גויים אינם מטמאין, שנאמר (בספר יחזקאל ל"ד 31) "ואתן צאן מרעיתי אדם אתם" – אתם קרויין אדם, ואין הגויים קרויין אדם (מסכת יבמות ס ע"ב וס"א ע"א).
מתחם הקבר של רשב"י בל"ג בעומר. מקור התמונה: By Jonathan Stein (Photo by Jonathan Stein) [Public domain], via Wikimedia Commons
אין להביא ראיה מכאן שרשב"י התכוון לדרג את האנושות ולקבוע שרק אנחנו היהודים נחשבים בני אדם, והשאר הם תת-אדם. אם נדייק (וחשוב לדייק!), אזי שבסך הכל הוא קובע משהו בהלכות טומאה וטהרה ובפרשנות ספרותית לדבריו של הנביא יחזקאל. אך לצערנו, מה שיכול היה להסתיים, כמכה קלה בכנף, הפך אצל זרם לגמרי לא שולי בתולדות המחשבה היהודית, לבסיס לתורה גזענית. ואנו, נאמני זכויות כל אדם, נאבקים נגדו ואיננו יכולים לומר שידינו על העליונה.
מאמר קורע לב על סוגיה זו שכתב משה גרינברג ז"ל, פרשן מקרא דגול ואהוב שהיה גם חבר בארגוננו, ניתן וצריך לקרוא בתחתית המאמר [חלקים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7]; המקורות שהוא ליקט, ממשיכות את הקו של רשב”י, והיו כל כך בחזקת חילול השם, עד שבאסופת מאמריו שיצא לאור באנגלית, משה לא הסכים שמאמר זה יתורגם ויופץ באנגלית. הוצאה לאור אמרנו, ולא הוצאה לחושך!
ולמי שתרבות ישראל לדורותיה חשובה ושניזון מהבנתה, נשאלת "שאלת הביצה והתרנגולת": האם הדרשה של רשב"י היא שהולידה את הגזענות שמצטטת אותה, או שמא הגזענות היתה, ומאחר שאמר רשב"י את מה שאמר, קפצה על המציאה וגייסה אותו כאסמכתא. וכן מצאנו במדרשים רבים: "בא להרגך, השכם להורגו," מקורו בנסיון של חז"ל, במסכת ברכות (ס"ב ע"ב) לתקן נוסח משובש של פסוק בספר שמואל א' (כ"ד, ו').
הרב ג'רמי מילגרום
צא וראה, וצאי וראי, כיצד ארבע מילים אלה, שבמקור לא היו אלא "הווא אמינא", אופציה לאלימות שדויד דחה, הפכו לתורת המכה המקדימה ולבסיס לשימוש מופרז בכוח שבחטאינו כל כך פופולריים במקומותינו. האם אבותינו היו באמת כאלה אלימים, או שמא מצוקות העתים הביאו לאימוץ מלים שוליות וקביעתם כעיקר ביהדות.
מי ייתן ומקורות בעייתיים יחזרו למקומם הראוי כהערות שוליים, ושנזכה לסלק מבתינו את החמץ שבמחשבת ישראל, ולא רק במשך שבעה ימים בשנה.
שבת שלום,
הרב ג'רמי מילגרום
***
