בתמונה: The Barcelona Haggadah-  See page for author [Public domain], Wikimedia Commons

הרב נאוה חפץ ויעל גמון מביאות לנו במיוחד לחג הפסח, שיעור חשוב על מושג החירות. כיצד נקנית החירות? האם קיים קשר בין חירות ועוני? מהו האתגר מהחיבור בין חירות לבין ריבונות? חג פסח כשר ושמח

• תוכלו להוריד את השיעור כקובץ DOC, או כקובץ PDF

"הָא לַחְמָא עַנְיָא… לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין

אנו מבקשים להתייחס בשיעור זה לשלוש שאלות מרכזיות:

1. כיצד נקנית החירות?
2. האם קיים קשר בין חירות לעוני?
3. מהו האתגר הנובע מהחיבור בין חירות לבין ריבונות?

"הא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם

כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל

כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח

הָשַׁתָּא הָכָא

לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל

הָשַׁתָּא עַבְדֵּי לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין."

 

         בתרגום לעברי:

"זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.

כל הרעב יבוא ויאכל,

כל הצריך יבוא ויפסח (מלשון קורבן פסח).

השנה (אנו) כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל,

השנה (אנו) עבדים, לשנה הבאה בני חורין."

הזכות לחירות אינה זכות המובנת מאליה. בחלק זה של השיעור אנו מבקשים לברר מהם התנאים הנדרשים  על מנת שהחירות תתקיים?

• ויקרא, י"ט לג'- לז

"לג וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם–לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ  לד כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לה לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם:  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:  אֲנִי, ה':"

• דברים, כ"ג טז'

"לֹא-תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל-אֲדֹנָיו אֲשֶׁר-יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו"

• תלמוד בבלי, ראש השנה, ט' ע"ב

"דכולי עלמא דרור לשון חירות מאי משמע דתניא אין דרור אלא לשון חירות א"ר יהודה מה לשון דרור כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה." (חופש תנועה)

מה באיסור הסגרת עבד נמלט לאדונו, קשור לחירות האדם שאינו עבד? ואיך מתחבר כאן חופש התנועה?

 

• מרטין בובר, "חירות וייעוד" א', ירושלים תשמ"ד עמ' 216:

"ואין חירות דבר שתוכל לקיימו כאוות נפשך, מתוך שרירות לב; עיקר משמעותה ותכליתה הגשמת יעוד. אין בן חורין לגבי ההיסטוריה אלא האחראי לה… ישראל נרתע מפני ייעודו לאחוריו, ובגלל זה נגזרו עליו גלות ושעבוד. אך הן נתבשר, כי ישוב לכשינוקה מעוונותיו. לא אל ארצו בלבד ישוב ולא אל עצמאותו ואדנותו בלבד, כי אם אל חירות של אמת, שהייתה לו ושהוא איבדה בידיים; היא החירות לפתוח בהגשמת ייעודו.

• טוני מוריסון:

"זה סימפטום של המאבקים החברתיים: מה שחייבים לעשות אחרי שמנצחים זה לעזור למישהו אחר. זו המשמעות של חירות. אתה זוכה בחירות כדי לדאוג לחירות של אחרים. קל להתעניין רק בכוח, בעושר, בעמדה, ברכוש, אבל החוכמה היא להישאר בן אנוש למרות כל הפיתויים ולתמוך באלה שבאים אחריך". 

מהי משמעותה של החירות עבור מרטין בובר וטוני מוריסון?   מהו הקו המחבר בין צדק לחירות?

חירות ועוני:

• משנה, מסכת פסחים, פרק י, ה':

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות, י"ג): "הגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים"."

• ישעיהו' נ"ח: ו':

"הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ."

• מדרש תנחומא (ורשא) "פרשת "וישלח" סימן י':

ילמדנו רבינו מי שאינו מניח את העני ללקוט בתוך שדהו מהו עונשו, כך שנו רבותינו מי שאינו מניח את העניים ללקוט בתוך שדהו או מי שמניח אחד ואחד אינו מניח ללקוט או מי שמסייע אחד מהן בשעת הקציר או בשעת הבציר, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תסיג גבול עולם (משלי כ"ב) גבול עולים, אמר הקב"ה אני עשיתי אותך למעלה והעני למטה יכול אני לעשותך למטה ולעני למעלה למה כי דיין אני שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים, ע"ה) ומראה בעל הבית לעני שהמצה עגולה והעושר הוא רק מהקב"ה."

• הרב רפאל כדיר צבאן– תר"ע- תשנ"ה [נולד בג'רבה שבתוניס, לימד תורה בישיבה בג'רבה וכיהן כרב העיר נתיבות במשך 40 שנה]:

"הא לחמא וכו', מנהג ישראל תורה הוא, שנוהגים לסבב הקערה של הסדר על ראש המסובין כשאומרים פסקא זו.  ואפשר לומר דנתייסד מנהג זה רמז למה שנאמר בגמרא: 'אמר לה רבי חייא לדביתהו [לביתו – אשתו] אקדימי ריפתא לעניא [הקדימי לו לחם] וכו'. אמרה לו מילט קא ליטתת להו [אמרה לו: האם אתה מקלל אותם]? אמר לה גלגל הוא שחוזר בעולם' עיין שם.  ועל כן כשרוצה הבעל הבית לקרוא לעניים ולאמר 'כל דכפין ייתי וייכול וכל דצריך וכו" פן ואולי יאמר כן בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו – על זה אנחנו מחזקים את לבו בזכרון זה של סיבוב הקערה שיזכור שגלגל הוא שחוזר בעולם וגם עליו יעבור כים ואולי יצטרך לחוג חג הפסח אצל אחרים. (מתוך: הרב רפאל כדיר צבאן, פירוש 'ויגידו למרדכי' להגדה של פסח, מגיד דבריו ליעקב: הגדה של פסח לרב רחמים חי חויתא הכהן, דפוס צבאן, ג'רבא תש"ו).

מהו הקשר עליו עומדים הטקסטים הבאים בין עוני לשלילת חירות האדם? האם תוכלו לתת דוגמא לכך בימינו?

חירות וריבונות:

• הצהרת זכויות האדם והאזרח של האסיפה הלאומית הצרפתית – 1789:

 "חירות פוליטית היא היכולת לעשות כל אשר אינו מזיק לזולת. למימושן של הזכויות הטבעיות של כל אדם אין שום סייגים מלבד אלה הנחוצים כדי להבטיח לכל אדם אחר שימוש חופשי באותן זכויות. את הסייגים האלה מותר לקבוע רק על פי חוק. "

"החוק רשאי לאסור רק מעשים המזיקים לחברה. לא ימנע מאדם מה שהחוק אינו אוסר, ולא יחוייב איש לעשות דבר שהחוק אינו תובע".

• מנחם בגין, מתוך שידורו עם קום מדינת ישראל ב"קול ציון הלוחמת", מוצאי שבת, ו' באייר תש"ח, 15 במאי 1948:

"… ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודים בה. בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול. בל יהיה בביתנו איש, אזרח או גר, רעב ללחם, חסר קורת-גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית.  "זכור כי גר היית בארץ מצרים" – צו עילאי זה יקבע את יחסנו אל שכנינו. ו"צדק צדק תרדוף" – צו עליון זה יקבע את יחסינו בין איש לחברו… "

• הרב פרופסור יונתן זקס. תרגום: ברוריה בן ברוך, פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון':

"סיפור חג הפסח הוא סיפור פרטיקולריסטי ביותר. הוא מספר על עם אחד, שלפני שנים רבות דוכא ושועבד והובל אל החירות במסע ארוך ומפרך במדבר. אבל אין סיפור שהשפיע יותר ממנו על ההתפתחות הפוליטית במערב. משה ידע שאירועי תקופתו נושאים משמעות החורגת מעבר לתקופה המסוימת ולעם המסוים; הוא ידע שיום יבוא ועמים אחרים ילכו לאורו. ואכן כך היה. כאשר השחורים באמריקה שרו "שלח את עמי", כאשר התיאולוגים של שחרור דרום אמריקה בשנות השישים של המאה העשרים ביססו את תפיסותיהם על ספר שמות, כשנלסון מנדלה קרא לאוטוביוגרפיה שלו הצעדה הארוכה אל החירות, כל אחד מהם אימץ את סיפורו של עם ישראל והפך אותו לסיפורו שלו. יותר מהמדינה של אפלטון ויותר מהפוליטיקה של אריסטו, יותר מהאמנה החברתית של רוסו או מהקפיטל של מרקס, סיפור חג הפסח הוא סיפור החירות שהשפיע על המערב יותר מכל סיפור אחר. "מאז יציאת מצרים", אמר היינריך היינה, "החירות מדברת במבטא עברי."

• עמנואל לוינס – חירות קשה:

"חשיבותה של מדינת ישראל איננה בקיומה של הבטחה עתיקה, ואף לא בראשיתה של תקופת ביטחון חומרי שהיא עשויה לציין – ביטחון חומרי בעייתי, למרבה הצער! – אלא בהזדמנות הניתנת סוף סוף למימוש תורתה החברתית של היהדות. העם היהודי השתוקק לארצו ולמדינתו לא על שום העצמאות חסרת התוכן שציפתה לו בהן, אלא על שום יצירת חייו שיכול היה להתחיל בה סוף סוף. עד עתה הוא קיים מצוות; לימים גיבש לעצמו אמנות וספרות [יפה משלו], אך כל היצירות שהתבטא בהן נותרו כמין ניסיונות נעורים שהתמשכו יתר על המידה. לבסוף מגיעה שעת יצירת המופת. אחרי הכול היה זה איום להיות העם היחיד המגדיר עצמו באמצעות תורת צדק והיחיד שאינו מסוגל ליישמה. זהו הקרע וזהו המובן של הגולה. הכפפת המדינה למחויבויותיה החברתיות נותנת ביטוי למשמעות הדתית של תחיית עם ישראל, כשם שביטאה זאת, בימים עתיקים, עשיית הצדק שהצדיקה את הנוכחות על פני האדמה."

      ה. רבי משה כלפון הכהן:

השאיפה לשלום עולמי בהגותו של הרב כלפון משה הכהן מחייבת, לשיטתו, את המשך התהליך – לאחר המלחמה יש להחיל את זכויות הפרט על כל באי עולם: “…וישוכו המים הזידונים כי הניח [הקב“ה] את רוחו על כל מלכי האירופה… ויקראו אל הדרור והחופש… כי כולם ידעו… כי רק השלום ואהבת כל בשר אשר בו רוח חיים הוא יישוב העולם ועמודו…“.

 

על פי היינה, מהי אותה החירות המדברת "במבטא עברי"? האם לוינס וכלפון הכהן מדברים באותה שפה? מהי האחריות שלנו  כריבון/ כגורם החזק  לחירות כלפי כל אחד ואחת החיים בקרבנו? האם חירותנו אמיתית כאשר חירותו של האחר מאוימת?