חושפים את המניפולציה של שקד – סיוע עקיף לגזל אדמות פלסטינים ›

מקור התמונה: Government Press Office (Israel) [CC BY-SA 3.0], via Wikimedia Commons

המהלך של שרת המשפטים איילת שקד, להעביר עתירות פלסטינים למחוזי מהווה גלגול האחריות אל מי שנפגע בשל מחדל של הרשויות הישראליות.

מה כל כך בעייתי בהפניית מי שטוען להשתלטות על קרקע להוכיח את הבעלות שלו בבית משפט מחוזי? מטה תוסבר המניפולציה המעניקה כסות של הליך משפטי הגון להתנערות הרשויות מאחריות לרכוש של פלסטינים, שנמצא תחת שליטתו ופיקוחו של צה"ל.

הצבא מונע את כניסתם של פלסטינים רבים לאדמתם החקלאית, וכשסוף סוף ניתן לחקלאים לגשת לאדמתם, חלק ניכר מהם מגלים כי מתנחלים קיצוניים השתלטו עליה. הצבא שמופקד על הקרקע היה צריך למנוע זאת. כעת נשלחים הפלסטינים להוכיח בעלותם בבית המשפט כאילו מדובר ב"סכסוך קרקעות" במסגרת משטר אזרחי נורמלי.

יתרה מכך, הוכחת בעלות על קרקע לפי הסטנדרט הנהוג בישראל היא משימה כמעט בלתי אפשרית בגדה, משום שברוב שטחה אין רישום מרכזי של הבעלויות על קרקעות (אין כמעט טאבו; וישראל לא טרחה להסדיר זאת בכל שנות שליטתה בגדה). עיבוד חקלאי של הקרקע עשוי לקנות חזקה עליה.

אם כן, הצבא, שמונע כניסת הפלסטינים לאדמה החקלאית שלהם, מחוייב לדאוג לכך שגורמים אחרים לא ישתלטו על אדמות אלה ויתחילו לעבדן. בג"צ הוא הכתובת הנכונה לעתירה נגד רשות שכשלה. שליחת הפלסטינים לבית המשפט המחוזי ולא לבג"צ עשויה לשמש – כפי שרומזת השרה – גלגול האחריות על קורבנות הפשע: במקום שהצבא יצטרך להסביר מדוע אפשר השתלטות על אדמות באזור הסגור לפלסטינים, הפלסטינים יצטרכו להוכיח בעלות על אדמות אותן עיבדו במשך שנים; ולא המתנחלים שהשתלטו על אדמות אלו זה מכבר, ללא הקצאה.

כך עלולה להתהוות היתממות מתוחכמת: פעולה שמתירה לרשות הישראלית להרחיק אדם מרכושו מבלי להיות אחראית לגורל הרכוש, ומבלי להסדיר רישום של הרכוש בטרם ההרחקה (כלומר מבלי לתת לו את הכלים להוכיח את בעלותו). כל זאת כשזה מופנה כלפי קבוצה אחת באוכלוסייה: הפלסטינים. איפה ההתנהלות הזו ואיפה גר לא תונה? אם יש יהדות בבית היהודי, עליהם להבהיר לשקד שכל מתווה חייב לתת הגנה אמיתית, לא מדומה, לזכות הקניין של הפלסטינים.