בתמונה: הרב יחיאל גריינימן ותושב ג'הלין בביקור רבנים למען זכויות האדם. מאחורי השניים עומד בית הספר האקולוגי של חאן אל אחמר, המאוים בהריסה בגדה.
בפרשת השבוע "תְּרוּמָה" הרב יחיאל גריינימן קורא בהקשר רוחני וחברתי את הפסוק "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". ההזדמנות לגמול חסד היא התרומה בבניית חברת מופת. האטימולוגיה של המילה תרומה (שמה של הפרשה) רומזת על כך. המשמעות איננה רק לתרום בפעילות חברתית במובן של מתן כספי, אלא גם להרים, במובן של לעלות לרמה יותר גבוהה. אנחנו שורדים ממה שנותנים לנו, אבל משיגים כבוד והדר, על ידי מה שאנו תורמים.
התרומה אינה המבנה הפיזי, אלא ההזדמנות לגמול חסד
בשנת 2015, הרב הראשי לשעבר של אנגליה, הרב יונתן זקס, הסיק את המסקנה הבאה, בשיחה על פרשת השבוע:
"חברה המבוססת על זכויות ולא על חובות ואחריות, על מה שאנו דורשים מאחרים ולא על מה שאנו נותנים לאחרים, תמיד לבסוף תגיע לרע. בגלל זה המתנה הכי חשובה שהורה יכול להעניק לילד היא ההזדמנות לגמול חסד. האטימולוגיה של המילה תרומה (שמה של הפרשה) רומזת על כך. המשמעות איננה רק לתרום במובן של מתן, אלא גם להרים במובן של לעלות לרמה יותר גבוהה. אנחנו שורדים ממה שנותנים לנו אבל משיגים כבוד והדר, על ידי מה שאנו תורמים."
בפרשתנו, הנרטיב מתאר את תגובת העם להזדמנות שניתנה להם לתרום. הם מתעלים מעצמם ומגיבים בנדיבות רבה. בבניית מקום לאל (מקדש) בקרבם, הם מביאים את הקדושה אל תוך החברה שלהם, בעצם המעשה של הַתְרָמָה מִתְלַהֶבֶת לְבָנֶיהָ – "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." [שמות פרק כה', פסוק ח]. זאת אומרת יבנו לי בית [מקדש] ואשכון בתוכם. יש כאן פרדוקס, כי זה לא המבנה הפיזי עצמו, בו שוכן האל, אלא הוא יימצא בתוך אותו העם התורם ומקים אותו. הרעיון שהקב"ה יכול להימצא לשכון בתוך בית שבונים לו בני אנוש, כגון המשכן, או יותר מאוחר בית המקדש, הינו בלתי אפשרי מבחינה תיאולוגית, לדת מונותיאיסטית הדוחה עבודת אלילים פגאנית. אבל הרב זקס מעיר שבני ישראל היו זקוקים לנקודה מרכזית, שתמקד את הנתינה שלהם. בְּנִיַּת המשכן ובהמשך הספור התנ"כי הקמת בית מקדש מאפשרים להם הזדמנות לתרום ולתת. זוהי פשרה עם השברירות האנושית והנזקקות שלהם כפי שיתבררו לנו בהמשך, מהפרשה הטרגיתשל עגל הזהב.
צפו: נטיעות של תקווה במטעי כפר פלסטיני שעבר התנכלויות מידי פעילי ימין קיצוני
ה' שוכן בתוכנו כשאנו נותנים ותורמים למטרה נעלה
בכל מקרה, תורתנו הקדושה מזכירה לנו שוב ושוב, שהאלוהים מצוי מעבר למבנה כזה או אחר, שנבנה לו ושזה אבסורדי להבין זאת בצורה אחרת. אחת מהדוגמאות לרעיון הזה נמצא בדברי הנביא ישעיהו, בהפטרה, כאשר ראש חודש נופל בשבת (השנה ראש חודש אדר חל ביום חמישי ושישי ולא בשבת):
"כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הַשָּׁמַ֣יִם כִּסְאִ֔י וְהָאָ֖רֶץ הֲדֹ֣ם רַגְלָ֑י אֵי־זֶ֥ה בַ֙יִת֙ אֲשֶׁ֣ר תִּבְנוּ־לִ֔י וְאֵי־זֶ֥ה מָק֖וֹם מְנֽוּחָתִֽי:
וְאֶת־כָּל־אֵ֙לֶּה֙ יָדִ֣י עָשָׂ֔תָה וַיִּֽהְי֥וּ כָל־אֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְאֶל־זֶ֣ה אַבִּ֔יט אֶל־עָנִי֙ וּנְכֵה־ר֔וּחַ וְחָרֵ֖ד עַל־דְּבָרִֽי" ( ישעיהו, סו', פסוקים א' וב').
ובכל זאת הרעיון שה' שוכן בתוכנו, כאשר אנו נותנים ותורמים למטרה נעלה, לטובתם של אחרים ולטובת החברה בכלל הינו רעיון נעלה; זאת אִידֵאָה שיש בה מקור להשראה, דבר המגביר מוטיבציה לעשות טוב בעולם, לרדוף אחר תיקון עולם. הרעיון הזה הוא אחד מהכוחות הממריצים, את פעילי רבנים למען זכויות האדם וארגונים חברתיים אחרים, לפעול ולהתמיד במעשיהם הטובים, על אף הלחץ הרב המופעל נגדם.
אלו הפועלים ושואפים, הן להגן על זכויות הדלים, הנצרכים והמקופחים בחברה הישראלית, והן לממש את זכויות האדם בשטחים הכבושים – יכולים לחוש קושי ותסכול רב, ואף לעיתים ייאוש בפעילות החברתית. יחד עם זאת, עצם הפעילות הזאת נותנת לנו הרבה כוח ויכולה להביא אותנו במגע הן עם המרכיבים היותר נעלים בנשמותינו פנימה והן עם התרבות הדתית היהודית. ודרך העבודה הזאת, אנו פוגשים יחידי סגולה הנותנים לנו השראה: אנשים המסורים לחזון של צדק ושלום; אותם בני האדם שמרימים את עצמם וקהילותיהם מעבר לדיכוי של מציאות קשה של אי-צדק חברתי, קנאות עיוורת ושנאה. חשוב להזכיר כי יחידי הסגולה אלו לא תמיד מצליחים בפועלם וגם אנחנו לא, אבל כאשר כן יש באמתחתינו הישג, או הצלחה, הם מאירים עיניהם של רבים ואף מביאים לנאבקים עצמם, תקווה וכבוד עצמי במאבק. חלק מהפעילים הפלסטינים והבדואים שפגשתי בשטח במשך השנים הינם אנשים מדהימים. הם נותנים כה הרבה, בזמן שיש להם כה מעט.
המשכן שעלינו לבנות בחברה הישראלית של היום איננו בנין בעל יופי חיצוני פיזי (אם כי מבנים יפים הם דברים נפלאים לעומת בניה מכוערת וּסְטַנְדַּרְטִית), שבא בכדי להתחרות בבנייתם של האימפריות הפגאניות הסובבות ומקדשיהם. משכננו לעומת זאת, נתון בבנייתה של חברה של צדק ומשפט; חברה בה יש תקווה לכולם (וכמה שחזון כזה חסר היום); חברה בה הציבור כולו ראוי לכבוד; חברה שבה הניצוץ האלוהי נמצא בצלם כל אדם, בלי הבדל גזע, קבוצה אתנית, דת, מעמד, או זהות מינית; חברה שבה לכל אדם יש הזדמנות שווה לתרום לכלל ולהיות חלק של ממעשה הבניה המטפורי של מקדש הנתינה. לכל אחד ואחת חייב להיות קול בְּמָה שנוצר כאן בארץ הקודש. לצורך נתינה למעשה בְּנִיָּה שכזה, בימינו, הקב"ה מבקש מאיתנו נדיבות, כמו אצל עם ישראל במדבר סיני. מדובר לא רק בנדיבות כספית – למרות שזהו בְּוַדַּאי צורך אמיתי – אך מדובר בעבודת נתינה שדורשת זמן ואנרגיה לא פוסקת.
מאחל לכולנו שבת שלום!
הרב יחיאל גריינימן
