בתמונה: סדר פסח סמלי עם מבקשי מקלט אפריקאים במתקן הכליאה "חולות". צילום: יוני קלברמן
מְעִידָה בתרגום של ספר התנ"ך למהדורה פופולארית באנגלית, מביאה את הרב פרץ רודמן, בדבר התורה לפרשת השבוע "יתרו", לחקור בשאלת האחריות על חיי הַגֵר, מתוך הדיבר הרביעי של איסור המלאכה בשבת. בתוך כך, אנו למדים על הצו האלוהי, בשאלת הגרים המאוימים בגירוש מארצנו.
מתרגמים מוֹעֲדִים מדי פעם. כדאי לשים לב כשזה קורה, כי לעתים קרובות העיוות במסירת פרטים ומשמעויות, או החֶסֶר המתגלה בתרגום מאפשר לנו להציץ אל תוך לב המתרגם ולגלות את הנטיות הגנוזות שם, או לגלות את שטחי העיוורון בשדה ראייתו.
ניסוח כפול בגוף שני
בפסוק הראשון בדיבר הרביעי, ״זכור את יום השבת״ וגו׳ (שמות פרק כ', פסוק ט'), אנו קוראים רשימה של שבעה סוגים של בני ובנות אנוש ובעלי חיים, שעליהם חל איסור המלאכה בשבת. הרשימה כוללת את האדם מישראל, את משפחתו ואת בני ביתו ואף את הבהמה בחצרו. כל פריט מבין השבעה עומד ביחס אל הנמען: ״אַתָּה״ ומה ששייך ״לְךָ״: ״אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.״ [שמות פרק כ', פסוק ט']. הקו ברור ואף הכוונה ברורה גם היא: בשבת ישבות כל מי וכל מה בתחום ש – ״אַתָּה״ – האדם מישראל, שולט בו.
עיון בפסוק הזה [שמות פרק כ', פסוק ט'] בתרגום לתנ״ך לאנגלית שהוא הנפוץ ביותר בין יהודים (JPS) יפתיע אותנו מאוד. מדובר בתרגום החדש לתורה, שלראשונה יצא לאור בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. צוות המתרגמים מציע לנו את התרגום הבא לפסוק:
״…you, your son or daughter, your male or female slave, or your cattle, or the stranger who is within your settlements״
— הם מתרגמים את הפסוקים, כאילו לא כתוב שם ״וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ״, אלא ״הַגֵר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ״.
נו, אז מה? את הרעיון הם תפשו ומסרו לנו, לא? לא! מי שניסח את המקור העברי בחר לא ללכת בדרך הפשוטה ולכתוב ״והַגֵר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ״. כאמור מי שניסח את המקור העברי בחר, דווקא, בניסוח פחות חלק ויותר מעורר תשומת לב: ניסוח כפול בגוף שני; ניסוח החוזר על עצמו במקצת וללא צורך תחבירי: ״וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ״. מדוע אם כך לחייב אותנו בגוף שני?
מי הוא הַגֵר
הַגֵר הוא אדם, שאינו בן האומה השולטת, במקום בו הוא נמצא. לכן לא ניתנת לו באופן אוטומטי זכות להתיישב ישיבת קבע, אלא תמיד נתון הוא לגירוש אפשרי. לקרוא לאדם ״גֵרְךָ״ מצביע על השררה, אך גם על האחריות כלפיו המוטלת עליך, בן לעם ישראל בארצו. כפי שכותב יעקב חיים (ג׳פרי) טיגאי על המילה הזאת, מן הבחירה בצורה זו, ״ניתן להסיק שהגר היה, לפחות במקרים מסויימים, תלוי באדם ספציפי.״
התורה פונה כאן לכל אחד ואחד מבני ישראל ועומדת על כך שהוא יקבל על עצמו אחריות לחייו ולרווחתו של העובד הזר שבשליטתו. בן ישראל היושב על אדמת נחלתו נצטווה לספק יום מנוחה גם לחסרי הכוח, הווה אומר: לזרים, לאלה שנתקבלו אל תוך החברה לפרק זמן קצוב, מפאת התועלת הכלכלית שהם מספקים ולא לצמיתות כאחים וכאחיות.
הרב פרץ רודמן.
ואנחנו, האם נתנהג כמו צוות המתרגמים לפני ששים שנה (ולמען האמת, כמו מתרגמים נוצרים שגרסו כמוהם באנגלית עד סוף שנות השמונים?)? האם נהיה עוורים גם אנחנו לצו האלוהי בתורה? האם נבוא לעזרתם של הזרים בארצנו היום, העובדים הזרים ההופכים לפעמים לקרבנות ניצול? האם נקבל אחריות לחייו של מבקש המקלט ולא נגרש אותו בעל כרחו, לארץ שלא תיטיב איתו יותר מאשר הארץ שממנה הוא ברח? עלינו לזכור: הוא לא סתם ״גֵר״, אלא הוא ״גֵרְךָ״, הגר שלך ושלי.
שבת שלום,
הרב פרץ רודמן
לקריאה נוספת:
- עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם
- הצטרפו לניוזלטר הדו לשוני השבועי של רבנים למען זכויות האדם
- הבהרה לגבי גישת רבנים למען זכויות האדם לסוגיית מבקשי המקלט לאור הצגה מעוותת בתקשורת
- סיכום הכנס הרבני: "לֹא תַּסְגִּיר! אחריות יהודית בסוגיית מבקשי המקלט והפליטים"
