עתירה לאפשר לפלסטינים תושבי א-תוואני והסביבה להשתמש בדרך חיונית שמחברת אותם לכביש הראשי ›

הדרך שימשה את התושבים שנים עד שנחסמה. דרך חלופית נוספת חסומה בפני הפלסטינים בפועל בשל אלימות. התושבים נמצאים דה-פאקטו במצב של מצור כשרק דרך ארוכה במיוחד ולא נגישה לכל זמינה להם. העתירה דורשת לאפשר את השימוש בדרכים.

ביום ב' ה-29.01.18, עתר ארגון רבנים למען זכויות האדם לבג"צ בשם תושבי כפרים פלסטינים בדרום הר חברון נגד הצבא בדרישה לאפשר את תנועתם בכביש גישה – דרך עפר – המחבר לכביש הראשי 371, המהווה את הציר הראשי באזור. תושבי הכפרים – אל תוואני, מג'אייר אל עביד, טובא, ספאי העליונה וספאי התחתונה – הסתמכו על הכביש אותו יצרו בתחילת המאה ה-20 ועד שנת 2003 עשו בדרך שימוש בלא מפריע. אז צו זמני של הצבא ולאחריו אלימות מתנחלים קיצוניים הביאו לחסימת הדרך בפניהם.

בהתכתבות עמו טרם הגשת העתירה טען הצבא לפניית רבנים למען זכויות האדם כי הכביש הוא דרך פנימית במאחז חוות מעון, זאת למרות שהוא נמצא מחוץ למאחז. תצלומי אוויר משנת 1972 שהגיש הארגון מלמדים כי הכביש התקיים כבר אז ולכן מן הסתם קדם בהרבה להקמת המאחז. בסוף דצמבר 2017 הודיע הצבא כי שטח הכביש הוא שטח צבאי סגור, על מנת להגן על תושבי מעון.

בעתירה טוען ארגון רבנים למען זכויות האדם המייצג את התושבים כי חסימת הגישה סותרת את הרוח היהודית (המשפט העברי) את ערכי היסוד של המשפט הישראלי, של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. הדין הבינלאומי בפרט מטיל על המפקד הצבאי השולט באזור כבוש שבתפיסה לוחמתית לדאוג לזכויות התושבים, ולאכוף את החוק.

השתלשלות העניינים:

תושבי האיזור הפלסטינים מונים כ-1000 נפשות, ועיקר פרנסתם מרעיית צאן וחקלאות. ב-1997 הוקם המאחז חוות מעון בסמוך לדרך, והחלו תקיפות אלימות מצד קיצוניים מהיישוב כנגד פלסטינים שעשו שנעו בציר. בשנת 2003, בעקבות אלימות חריפה, סגר הצבא את כביש העפר ליומיים בצו שטח צבאי סגור. מאז התגברה אלימות המתנחלים והפלסטינים מצאו עצמם במציאות חדשה במסגרתה הם חוששים לנוע בדרך ומנועים בפועל מלעשות בה שימוש. ילדי הפלסטינים שהמשיכו לעשות שימוש בדרך עוד תקופה קצרה, מצאו עצמם מותקפים גם כן וב-2004, פעילים בינלאומיים שהתנדבו ללוות את הילדים הותקפו באלימות גם כן. בעקבות ההד שיצרה התקיפה הוחלט שליווי צבאי יינתן לילדים הפלסטינים – ליווי שמאחר או לא מופיע פעמים רבות וכך נפגעים לימודי הילדים. ככל הידוע לנו לא נעצרו חשודים בתקיפת הילדים וודאי שלא נפתחו הליכים בהקשר זה. מכאן והילך התושבים היו פחות או יותר מנועים מגישה לגביש בשל החשש לביטחונם.

בשל העובדה כי הכביש מסוכן, עושים תושבי האיזור שימוש בשני דרכים חלופיות: הראשונה שארוכה בכחצי שעה מהכביש החסום והשנייה שאורכה לפחות שעת הליכה, והיא אינה נגישה לילדים ומבוגרים. אלא שבתקופה האחרונה גם הדרך החלופית הראשונה הפכה לנגועה באלימות והתנכלויות מצד המתנחלים. לפיכך תושבי האיזור נמצאים כיום במצב לפיו בפועל הם חיים במצור, תוך פחד בלתי פוסק, ולמעשה , בשל התנהלות המשיבים נוצר עליהם לחץ לעזוב את בתיהם המכותרים. הניתוק פוגע קשות בפרנסת תושבי האזור, פוגע בזכותם הבסיסית לחופש תנועה, ומסכן את חייהם במקרי חירום רפואיים.