לכבוד חמי האהוב שהלך לעולמו לאחרונה, דר' אוליבר פרנץ.
האם יכול לבוא נס שיציל אותנו מִצִּינִיּוּת הממשלתית, מהקשחת לב הציבור, מניצול כוחנו ביחסינו עם הפלסטינים, מדחיית הפליטים ומבקשי המקלט או מהשתקת כל מי שלא משתלב בנורמה הלאומנית? בפרשת השבוע "בְּשַׁלַּח" הרב יחיאל גריינימן, מציע דווקא בחירה חופשית, לפעול למען הצדק והשלום, למרות כל המכשולים. הרב גריינימן עושה שימוש במטפורה התיאולוגית של המים, בכדי לסמן לנו את הדרך החוצה מקנאות, וגזענות, אל עבר הארץ המובטחת של הגאולה.
פרשת "בְּשַׁלַּח" הנקראת בשבת, בבתי הכנסת ברחבי העולם, מכונה בשם "שבת שירה". היא מכונה כך גם בשל השיר הארוך הידוע כ"שירת הים", הנקרא בתורה, ברגע שבני ישראל חוגגים גם את שחרורם ממצרים, גם את נס קריעת סוף וגם בגלל שירת דבורה, שגם נקראת בהפטרה.
על נס ואמונה
ההוגה היהודי הגדול ישעיהו לייבוביץ בספר שבו הוא מלמד אותנו כיצד לקרוא את התורה, "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע" (עמודים 266-8) מצביע על כך שפרשת השבוע, מתחלקת בצורה מדויקת לשני חלקים באותו גודל – 58 פסוקים כל אחד. החלק הראשון מתאר את נס קריעת הים ואת תגובת עם – המקום היחיד בתורה שבו בני ישראל מתוארים במפורש כבעלי אמונה באלוהים ובנביא משה: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ." (שמות 14:31). החלק השני מתאר את התלונות וחוסר האמונה.
לייבוביץ מבין מכך, שהאמונה איננה יכולה להתבסס על ניסים, אלא על בחירה חופשית, שכן אפילו נס גדול כמו שמתואר בנרטיב של פרשת השבוע יוצר השפעה זמנית בלבד. במציאות הקשה שלנו, היום בישראל, שום נס חיצוני לא יציל אותנו מִצִּינִיּוּת ממשלתית, מהקשחת לב הציבור, מניצול לרעה של כוחנו ביחסינו עם הפלסטינים, מדחיית הפליטים ומבקשי המקלט, ומהשתקת יהודים אחרים, שאינם משתלבים בנורמה הלאומנית. בכדי להתנגד ולהתגבר על גזענות וקנאות, יש לנו רק את הבחירה הנחושה שלנו, לפעול למען צדק ושלום למרות כל המכשולים. בדיוק כמו אלה שקפצו לראשונה לים, כמו נחשון עמינדב, שהייתה להם אמונה עמוקה יותר מהשאר, והיו מסוגלים להוביל את הדרך לגאולה. כך אנחנו חייבים.
המים ככוח ומחסור
מה שזורם דרך שני החלקים של שירת הים, כנושא מקשר משותף הוא מים, או יותר מדי מהם או לא מספיק מהם. המים הראשונים היוו כוח עצום ומכשול, אך בדרך נס התגברו עליהם ואז ניצל העם העברי ממרכבות פרעה. בחלק השני ישנו מחסור במים במדבר וזוהי הסיבה לרוב התלונות של העם, שמובילות לכמעט מרד, כנגד הנהגת משה. העם בוחן שוב ושוב את משה, אבל הוא באמונתו באלוהים מצליח להמשיך את המסע הארוך איתם, אל עבר הר סיני בכדי לחוות את ההתגלות, והלאה עד לארץ המובטחת.
זה נדוש לומר כי ללא מים אין חיים. קיים גם שימוש רבני פופולארי של מים כסמל של התורה. התורה מתארת לעיתים קרובות כ"מים חיים" שבלעדיהם אין חיים לעם ישראל. אבל כדי שהתורה הזאת תצמיח חיים, צריכים לזרום לאדמתה גם ענווה, חמלה וחסד בזרימה מתמדת, בכדי להתגבר על המכשולים של חוסר אמון והיעדר אמונה באלוהים. ובדרך שכזאת נתגבר על תורת שווא של אלו, המטיפים ומלמדים שנאה וקשיחות לב.
הרב יחיאל גריינימן
ואיפה יש מחסור במים? במקום שיש סירוב עיקש של להאמין, או לסמוך על עתיד טוב יותר. ודווקא במקום העיקש הזה, אנחנו חייבים להביא את התקווה; להוציא מים חיים מסלעים של אכזריות, ולבנות עתיד טוב יותר. אסור לנו לעולם להיכנע לייאוש. בעזרת ה' אנחנו נעמוד איתנים באמונתנו ואנו נתגבר.
שבת שלום.
הרב יחיאל גריינימן
תודה למזכירתנו מירה על התרגום!
