בתמונה: ילדים הולכים לביתם, אחרי בית הספר, במחנה הפליטים עאידה, מסביבם חומות ההפרדה. מקור: By Mrbrefast (Own work) [CC BY-SA 3.0or GFDL], via Wikimedia Commons
בדבר התורה לפרשת "מִקֵּץ", הרב ג'רמי מילגרום מסביר לנו מדוע נבחרה ההפטרה של הנביא זכריה, בידי חז"ל לשבת חנוכה. בארבע נקודות מאירות, הוא בודק למה התכוון הנביא אז, ומה עלינו ללמוד ממנו היום.
- צפו בסרטון של "בצלם" – ילדים נלקחים למעצר במחנה הפליטים עאידה. 12.12:
גז מדמיע מילא את מחנה פליטים עאידה, שליד קבר רחל – כך למדתי מעמוד הפייסבוק של חברי שגר שם. רבים מפצועי השבוע – ישראלי אחד ועשרות פלסטינים – עדיין מאושפזים, וקבריהם של ארבעה הרוגים בעזה עדיין טריים (ומאז שכתבתי את הנוסח האנגלי של דבר התורה הזה ביום שלישי [12.12] ועד מועד כתיבת הנוסח העברי הערב של אותו היום, כבר נתווספו עוד שני הרוגים פלסטינים לפחות).
פעמיים במשך השנה שעברה – בשבת פרשת "בְּהַעֲלֹתְךָ" ובשבת חנוכה השמענו את המילים הנפלאות של הנביא זכריה, אבל כנראה שהן נפלו על אוזניים אטומות. שוב הן תישמענה בעוד כמה ימים, בקושי שבוע לאחר שהנשיא האמריקאי הנוכחי הכיר באופן רשמי בירושלים כבירת ישראל, ויש מי שאמונתו בצידקת דרכינו התחזקה, ויש מי שאצלו היא התערערה.
מן הראוי שנבדוק למה התכוון הנביא אז, ומה עלינו ללמוד ממנו היום:
1. נעיין בנוסח הפסוק בשלמותו:
"וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי [המלאך הדובר בי] לאמר: לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת."
ההקשר ההיסטורי הוא הרבע האחרון של המאה הששית לפני הספירה, ועל יהודה שולטים הפרסים שמינו את זרובבל, נכדו של יהויכין, אחד ממלכי יהודה האחרונים, כמושל על הקהילה היהודית בארץ-ישראל. צמד המילים "חַיִל" ו"כֹחַ" משמעותו "כח צבאי" אותו הנביא שולל מזרובבל לטובת רוח הקודש, ובעוד שיהושע כהן גדול מִטַּהֵר כהכנה לקראת עבודת בית המקדש, שאת בנייתו הפרסים התירו, אין המחוז היהודי זוכה לעצמאות מלאה אלא חלקית בלבד.
2. מאות שנים מאוחר יותר, כאשר בחרו חז”ל בנבואה זו, כהפטרה של שבת חנוכה, היתה בכך קביעה של עליונות הרוחניות הדתית והמשכה של ההסתייגות המקראית, מעוצמה צבאית, שמובילה לכפירה ואף לאלילות. כדוגמה ישמש הקטע הבא מספר דברים (פרק ח):
"יא הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. יב פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. יד וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… יז וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה."
3. הקוראים היותר ותיקים מביניכם, אולי יוכלו להיזכר שאחת הפעילויות הראשונות של רבנים לזכויות האדם היתה הדלקה פומבית של נרות חנוכה בדצמבר 1988, עת ניסה צה"ל לדכא את האינתיפאדה הראשונה בשימוש מופרז בכח צבאי. מאז מספר ההרוגים רק הולך ותופח ועבר כבר מזמן את העשרת אלפים – אמנם משני הצדדים, אך הרוב העצום הוא של אזרחים פלסטינים לא חמושים ולא מעורבים. מספר הפצועים הפלסטינים ודאי עבר את המאה אלף, ונהרסו עשרות אלפי בתים פלסטינים… הרשימה המלאה של הפרות שיטתיות של זכויות האדם הפלסטיניות הינה ארוכה מדי ומדכאת מדי, משאוכל להביא אותה כאן.
לציבור הישראלי כבר פחות מזיז השימוש המופרז והלא חוקי בכוח – ותוכיח הדרישה הציבורית לחנינת אלאור אזריה – וארה"ב, בעלת הברית העיקרית שלנו, יותר ויותר סלחנית כלפי מדיניותה של ממשלתנו. לכן הצורך בקיומו של אירגוננו הוא גדול מתמיד, בו בזמן, יכולתנו למלא את משימתנו הקדושה הולכת ואוזלת. ויש הקוראים לנו להפנות את מאמצינו לעשייה פחות מעוררת מחלוקת בציבור הישראלי, אך מהלך כזה משמעותו בריחה ואף בגידה בסיבת קיומנו.
4. תחום אחד בו הזעקה לצדק מול ניצול כח לרעה הולכת ומתחזקת (סופסוף!) הוא בכל הקשור להטרדה ותקיפה מינית. לפי שעה איננו מצליחים לסלק ממשרותיהם ולהעניש את גדולי הפוגעים בכבודם ושלמותם של אוכלוסיות שלמות. אך דברי הנביא יכולים בהחלט להישמע ולשפר את מה שמתחולל בדל"ת האמות של חיינו הפרטיים, בתוך בתינו ומקומות העבודה שלנו. והרי מאז חורבן בית המקדש ודחיית הציפיה לבנייתו מחדש לימות המשיח, נחשב ביתו של כל אחד מאיתנו ל"מקדש מעט." הנרות הללו שאנו מדליקים השבוע חייבים לבעור רק חצי שעה כל ערב, אך גם משך זמן קצר זה צריך מספיק, כדי שנערוך חשבון נפש על ניצול לרעה של כוח ושררה.
ההפטרה פותחת במילים "רוני ושמחי בת ציון" – כן יהי רצון…ושבת שלום!
הרב ג'רמי מילגרום
