המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו הייז, 1844. Francesco Hayez [Public domain or Public domain], via Wikimedia Commons
בדבר התורה לפרשת "וישלח" הרב רון קרוניש מביא פרשנות עומק לחיבוק של האחים עשו ויעקב ושואל האם הפיוס ביניהם אפשרי, בהקשר הפוליטי של ימינו.
בפרשת השבוע "וישלח", מופיע הסיפור המרגש של פגישת האחים עשו ויעקב, אחרי פרידה ארוכה והיסטוריה משפחתית מרה. זהו רגע גדול של פיוס.
"וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖יו כתיב צוארו וַֹיִֹשָֹׁקֵֹ֑הֹוֹּ וַיִּבְכּֽוּ:" (בראשית ל"ג, ד')
לפי הנרטיב המדרשי המאבק ביניהם התחיל כבר ברחם, המשיך בילדותם והביא לגלותו הארוכה של יעקב בגלל האיבה של אחיו עשו. והנה בפרשה שלנו יש ביניהם, לרגע לכאורה, השלמה ופיוס. בתחילת פרק ל"ג, יעקב רואה את עשו מתקרב בליווי ארבע מאות איש. הוא מחלק את המשפחה למחנות ומתכונן לרע מכל. למרות הפחד, יעקב יוצא לקבל את פני אחיו, ולא ברור אם הוא משתחווה שבע פעמים, מתוך פחד, או כבוד. ופתאום אנו מופתעים, כאשר יעקב ועשו מתחבקים ובוכים ביחד. בספר התורה המילה "וַֹיִֹשָֹׁקֵֹ֑הֹוֹּ" מופיעה עם ארבע נקודות מעליה בקלף. זה הביא את הפרשנים להציע כמה הסברים לתופעה המוזרה. למשל גדול פרשני התנ"ך, רש"י אומר:
"וישקהו: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך סט), יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו:".
באבות דרבי נתן יש דעה אחרת, הוא אומר:
"כל מה שעשו היה מתוך שנאה, חוץ מאותו פעם שמניעו היה אהבה".
השאלה היא אם אותו החיבוק בין עשו ליעקב ואותה הנשיקה היו אמיתיים, סימן לפיוס אמיתי בין שני האחים או לא? האם האחים השתנו?
אם נלך אחורה בעלילה התנכ"ית נמצא שיעקב נאבק עם המלאך והפך ל"ישראל". בתוך כך, נשאל האם יעקב בנקודת המפגש עם עשו, הוא טיפוס ערמומי [מנסה להשתנות בכדי לשרוד את המפגש עם עשו), או שיעקב הוא אדם חדש, ישראל? האם עשו נשאר אותו האדם, או שמא גם הוא השתנה לטובה.
הפרשן הרב שמשון רפאל הירש (כתב בגרמניה במאה התשע-עשרה) רואה את האנושיות במפגש בין השניים:
"נשיקה זו ודמעות אלה מראות גם את עשו כבן בנו של אברהם. מן הנמנע שעשו היה רק פרא איש ציד, שאם לא כן, האיך עלה בידו להשתלט על כל התפתחות האנושות …גם עשו יניח קמעא את החרב מידיו, יותר ויותר הוא יתן מקום לאנושיות. ודווקא כלפי יעקב תינתן בידו הזדמנות להראות, באיזו מדה גברה בלבו תורת האנושיות."
אני מעודד מגישתו של הרב הירש. נראה שגם עשו וגם יעקב היו צריכים לעבור שינוי אישי עמוק, בכדי לאפשר פיוס. כך גם ניתן לומר לגבי מי שמעורב בסכסוך הפלסטיני-ישראלי היום, או כל סכסוך בין אחים ועמים שהתנכרו אחד לשני.
ג'ימי קרטר בקמפ דייוויד עם אנואר סאדאת ומנחם בגין. מקור: ויקיפדיה
מהפיוס בין עשו וליעקב לימינו
קוראים עַכְשָׁוִיִּים יכולים רק לתמוה האם הפיוס בין עשו ויעקב היה רק רגעי? בנרטיב התנכי הם נפרדים, כל אחד הולך לדרכו. אז לפחות המלחמה ביניהם באה על קצה. אין יותר מאבק. אתה פה, אני שם. ההפרדה היא המודל האופרטיבי. לא שלום. רק הפסקת אש. בעולמנו ראינו בעבר דוגמאות מדהימות של פיוס ואלו נותנות לנו תקווה. הנה שלוש דוגמאות כאלו:
א. מבחינתי החשוב מכולם הוא הפיוס הגדול בין העם היהודי והכנסייה הקתולית. לפי הפירוש הרבני הקלאסי בעבר, עם ישראל נדמה ליעקב והנצרות נדמתה לעשו, שהוא "אדום". זהו אחד ממעשי הפיוס הגדולים בהיסטוריה. המנהיגים הדתיים של הנצרות והיהדות התחבקו בוותיקן. זה קרה בשנות השישים של המאה העשרים ומאז במשך חמישים שנה מתקיים דיאלוג, ברוח של אמון וכבוד הדדי.
ב. דוגמא נוספת של פיוס הינה הביקור של נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, נאומו בכנסת ויוזמתו למו"מ לשלום עם מדינת ישראל. השבוע אנו מציינים בישראל ארבעים שנים, לאותו ביקור היסטורי שפתח את הדרך להסכם שלום עם מצרים במרץ 1979.
ג. מקרה שלישי של פיוס היה בלחיצת יד בין רבין לבין עראפאת (לא חיבוק ולא נשיקה!!) שבחתימה המפורסמת בדשא של הבית הלבן (13.9.1993). למרות שהכוונות היו טובות, תהליך הפיוס דהה וכמעט נעלם לחלוטין.
בשנים האחרונות, אנו תוהים, בעקבות הנסיגה מתהליך שלום, האם אפשרי הפיוס בין אחים ועמים, שהיו במאבק זמן ארוך? אנו זוכרים שהפיוס התרחש בקונפליקטים אחרים ברחבי העולם כגון צפון אירלנד, דרום אפריקה, בוסניה והרצגובינה ועוד. אני מאמין שהפיוס אפשרי, גם כאן, בין הישראלים והפלסטינים. כדי שזה יקרה אנו זקוקים לשינוי מהותי וכמה מנהיגים שיתייחסו לתהליך בצורה בוגרת עם חכמה ועוז.
שבת שלום,
הרב רון קרוניש
דבר התורה תורגם וקוצר על ידי הרב יחיאל גריינימן.
הרב רון קרוניש.
***
