בתמונה: לאה. מיכלאנג'לו. By Yair Haklai (Own work) [CC BY-SA 3, via Wikimedia Commons
בדבר תורה לפרשת השבוע "וַיֵּצֵא", מאת הרבה גייל דיימונד, אנו לומדים על ארבע התורות הרוחניות של לאה. היא מנחה אותנו איך להיפתח לאחר. ההתבוננות שלה מייצרת סולידריות ומחויבות לשינוי חברתי.
"כמה פעמים על אדם להביט למעלה
בטרם יוכל לראות את השמים?
כמה אוזניים צריך אדם
לפני שישמע את זעקת האנשים?" [בוב דילן, "התשובה נישאת ברוח", 1962].
פרשת השבוע "וַיֵּצֵא" יכלה להיקרא פרשת לאה ורחל, שכן זהו חלק אחד של התורה שבו שתי האחיות מהוות נוכחות מרכזית בסיפור. אולם בסצנת הפתיחה של הפרשה, דרך נישואיהן ליעקב, האחיות אינן מדברות ואין להן חלק בדיאלוג המוגבל המתקיים. למרות אירוע הנישואין שלהן, שללא ספק יש לו השפעה אדירה על חייהן, אלו הם יעקב ולבן, הגברים במשפחתם, ששוחחו ושלטו על אירועים אלה.
כאשר לאה ורחל מתחילות לדבר, דבריהן נאמרים בהקשר של הורות. כאן דרך מתן שמות לילדים הן מביעות את נקודת המבט שלהן על מצבן ומספקות קול לתיאולוגיה שלהן ולהבנת את האלוהים ותפקידו של אלוהים בחייהן.
משמעות השמות שמעניקה לאה לילדיה
למרות שמפתה להשוות ולהנגיד את שתי האחיות ונקודות המבט השונות שלהן, דרך השמות שהן מעניקות לילדיהן, אני רוצה במקום זאת לבחון במבט מעמיק את השמות שניתנו על ידי לאה. כי שמות אלו מפרטים תיאולוגיה של נוכחות, ומודל של איך אנחנו יכולים לחיות את חיינו כפעילים חברתיים ודתיים.
לבנה הראשון העניקה לאה את השם ראובן כי היא הצהירה שאלוהים ראה את הסבל שלה. הרעיון הוא שאלוהים שם לב אלינו והוא בליבה של האמונה הדתית המביעה את אמונתנו שאלוהים נוכח איתנו. כמודל רוחניות – בשבילנו הראייה מתמקדת ביכולת שלנו לראות אחרים ואירועים המתרחשים סביבנו – נקודת המוצא לכל שינוי שאנחנו עושים בעולם. קודם עלינו לראות ולשים לב למה שקורה.
לבנה השני העניקה לאה את השם שמעון "כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי–כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית כ"ט: ל"ב). היכולות לשמוע ולהקשיב הם הבסיס האמיתי של כל מערכת יחסים. כפי שאומרת האמרה המפורסמת 'נתנו לנו שתי אוזניים ורק לשון אחת, כך שנוכל להקשיב כפליים, בזמן שאנחנו מדברים.' בני ישראל נגאלו ממצרים, כאשר אלוהים שמע את זעקתם. לכן אנחנו חייבים לשאוף לשמוע את הסובבים אותנו שנמצאים במצוקה, ואת אלו שאנחנו מבקשים לעבוד איתם. אנחנו לא יכולים לעזור, ולא יכולים לשתף פעולה אם איננו יכולים להקשיב ולשמוע.
לבנה השלישי העניקה לאה את השם לוי מהשורש ללוות. כאשר היא יולדת היא אומרת "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי" (בראשית כ"ט : לד). ליווי זוהי פעולה רוחנית. ספר ישעיהו מתאר זרים אשר מלווים, או מצרפים עצמם לאלוהים "דִּרְשׁוּ יְהוָה, בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיהו נ"ה: ו). כפעילים חברתיים אנחנו בוחרים את האנשים והגורם הנלווה. לפעמים לאורך כל חיינו. כמו לראות ולשמוע. הנוכחות שלנו דרך הליווי הופכת את אלוהים נוכח לאחרים..
לבנה הרביעי מעניקה לאה את השם יהודה, מהשורש הודיה. הרבנים מציינים את ייחודיות בחירתה:
"ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו, שנאמר +בראשית כ"ט+ הפעם אודה את ה'." [תלמוד בבלי ברכות ז', ב].
על פי מדרש בראשית [ז, ע"א] לאה הפכה את ההודיה לאפיון של גישתה בעולם וכל צאצאיה עשו אותו דבר:
"לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה"
כצאצאי יהודה דוד ודניאל (כולם מוזכרים במדרש זה) אנחנו נהיה ידועים, כאנשים שמבטאים הכרת תודה.
אלה הן ארבע התורות הרוחניות של לאה – לראות את האחרים, לשמוע את האחרים, ללוות אחרים ולהוקיר תודה. פעולה המבוססת על ארבעת המאפיינים האלה היא פעולה מעוגנת, שמתחילה בהתבוננות במה שסביבנו ותורמת את הנוכחות שלנו ובגישה של "עין טובה" לסביבתנו. מהמקום הזה אנחנו יכולים להתקדם עם אחרים בסולידריות ובמחויבות.
שבת שלום,
הרבה גייל דיימונד
