הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ממצאים ראשוניים מסקר הוצאות משק הבית בישראל לשנת 2016. הבשורה של הדו"ח, הוא צמצום פערים ששוכח את החיים בעוני.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – למ"ס פרסמה ממצאים ראשוניים מסקר הוצאות משק הבית בישראל לשנת 2016 אך לצד היבטים חיוביים בסקר הוצאות משקי הבית, כמו ירידה במדד האי-שוויון, הממצאים מלמדים על צמצום פערים עם זנב ארוך מאחור. העשירונים התחתונים נותרים הרחק למטה: מועדים לחובות באופן מבני, כוחם מתוך סך ההכנסות יורד עם השנים, הם מוציאים פחות על בריאות וחינוך לילדיהם, רובם לא מחוברים לאינטרנט ורק כמחציתם מחזיקים מחשב. כך צפויה ההשתרכות לאחור של החיים בעוני לא רק לגדול, אלא גם לעבור לדור הבא, ולהשפיע על היבטים חיוניים כמו בריאות.
היבטים, נתונים ופירושים מתוך דוח הלמ"ס:
"ההוצאה הכספית של משקי הבית בשלושת העשירונים התחתונים גבוהה מההכנסה נטו שלהם" – כלומר החיים בעוני או חוסר בישראל מועדים לשקיעה בחובות באופן מבני או נאלצים לוותר על מצרכים ושירותים חיוניים כמו בתחום המזון והבריאות.
"מדד ג'יני למדידת אי-שוויון בחלוקת הכנסות בין משקי הבית לפי הכנסה כספית נטו לנפש סטנדרטית, ירד בשנת 2016 ועמד על 0.359 נקודות" – אלו חדשות טובות המלמדות שיש אפשרות להיאבק בתופעות כלכליות-חברתיות בעייתיות, למשל בהעלאת שכר המינימום, קצבת הזקנה לצד עלייה בשיעור התאגדות העובדים בישראל ועוד מגמות שונות. ראוי לבחון יותר לעומק סוגיה זו, בין השאר לאור השינוי שנעשה לאחרונה במתודה של בחינת האי-שיוויון.
צמצום פערים עם זנב נשרך מאחור:
טבלת "חלוקת ההכנסות נטו בין עשירוני משק הבית במיון לפי גובה ההכנסה נטו לנפש סטנדרטית" בדוח מציגה תמונה מורכבת יותר של האי-שיוון:
העשירון התחתון נחלש בחלקו בהכנסות לעומת שנות ה-90 המאוחרות ואף ביחס לתחילת שנות האלפיים; העשירון השני והשלישי לא מראים שינוי משמעותי בכוחם; העשירונים הרביעי והחמישי מתחזקים; ואילו העשירונים העליונים – התשיעי והעשירי – נחלשים, גם אם בצורה מינורית מאוד, בכוחם.
אם כן, מי שסוגרים פערים הם לא החלשים ביותר, אלא המעמד הבינוני שמתקדם לעומת המעמד הגבוה: זה חיובי מאוד אך לא מספיק.
"פערים גדולים בין החמישון העליון לתחתון נמצאו בהוצאה על: תחבורה ותקשורת (פי 4.1 ), בריאות (פי 3.3) וחינוך, תרבות ובידור (פי 2.3). פערים קטנים יחסית בהוצאות בין חמישונים אלה נמצאו בהוצאה על מוצרים בסיסיים כמו סעיפי המזון (פי 1.4 ) וההלבשה וההנעלה (פי 1.6)" – המעמדות הנמוכים מוציאים על פנאי הרבה פחות מהמעמדות הגובהים, אבל גם מוציאים הרבה פחות על דברים חיוניים כמו בריאות או חינוך לילדיהם, מה שעשוי לרמוז על סיכויים פחותים לבריאות ולמוביליות חברתית לילדיך אם אתה חי בעוני או חוסר.
כשילדי החיים בעוני לא מכירים את עולם המחשבים והאינטרנט = אין שוויון הזדמנויות
רק אצל כמחצית מאנשי העשירון התחתון יש מחשב ביתי ולפחות ממחצית (42.5%) יש "מנוי לאינטרנט", מה שמלמד כי בישראל מתקיים פער דיגיטלי אדיר בין המעמדות הנמוכים והגבוהים, בעידן שנעשה יותר ויותר דיגיטלי; ומשום שסיכויי החיים בעידן שלנו נקבעים במידה רבה בזכות חשיפה לעולם המחשבים ולאינטרנט, זה מטיל צל כבד על שוויון ההזדמנויות בישראל, ויכול לשמר "מלכודת עוני".
יש גם לקחת בחשבון כי בישראל חיים הכי הרבה ילדים בעוני ביחס למדינות המפותחות. כשמצליבים את שני הנתונים הללו מתגלה תמונה קודרת במיוחד.
