פרשת "חַיֵּי שָׂרָה": להביא ריפוי לשנים של ניכור וכעס ועצב ›

ציון קברה של שרה אימנו במערת המכפלה. מקור: By A ntv (Own work) [CC BY-SA 3.0 or , via Wikimedia Commons

בפרשת "חַיֵּי שָׂרָה" הרב מירי גולד, מלמדת אותנו שיצחק ושישמעאל שמו בצד עלבונות וכאב בכדי לקבור ביחד את אביהם. כך בדמוקרטיה עלינו גם למצוא את אומץ הלב, בכדי להתגבר על מחלוקות ופילוגים. אך עלינו לבחור מנהיגים שהיושרה מנחה אותם, ולא השחיתות.

מות אברהם מאחד את האחים

פרשה "חַיֵּי שָׂרָה" עוסקת בחיים ומוות. שם הפרשה "חַיֵּי שָׂרָה" מטעה אותנו, כי הפסוק הראשון מספר שחיי שרה המנוחה השתרעו על 127 שנים ושהיא נפטרה בחברון. אברהם דאג לקנות את מערת המכפלה, כדי להבטיח מקום קבורה למשפחתו. בסוף הפרשה, יצחק וישמעאל נפגשים שוב, במערכת המכפלה, בכדי לקבור את אביהם, על אף שלא היו בקשר כל השנים.

יש בינינו שלא יודעים שהאחים קברו יחד את אברהם. אולי מפני שאברהם דאג לחלק את ממונו ונחלתו בין כל ילדיו. אולי הבנים כבר למדו לכבד את אביהם, כמו הַדִּבֵּר החמישי "כבד את אביך ואת אימך." הבנים הכירו בחולשות וחסרונות אברהם, אך גם העריכו את מעשי החסד והגמילות החסדים שלו. ישנה התייחסות במדרשים ובאגדות לעובדה שאברהם התחתן, אחרי מות שרה, עם קטורה. לפי המדרשים, קטורה היא בעצם הגר. יש אפילו סיפור שזה היה יצחק, שהביא את הגר בחזרה לאברהם. כמה מדהים שיצחק יכול היה להביא ריפוי לשנים של ניכור, כעס ועצב.

"רוב הפרשה מתרכזת בסיפור על אליעזר ומשימתו להביא כלה ראויה ליצחק, שבגיל 40, עדיין היה רווק ואולי עדיין חי בטראומה של העקידה ומות אמו."

רוב הפרשה מתרכזת בסיפור על אליעזר ומשימתו להביא כלה ראויה ליצחק, שבגיל 40, עדיין היה רווק ואולי עדיין חי בטראומה של העקידה ומות אמו. הוא לא ראה אותה אחרי ניסיון העקידה. הוא נפרד ממנה לעלות עם אביו להר מוריה, הוא לא ידע, שלעולם לא יראה שוב את שרה אימו. לא הייתה לו הזדמנות לסגור את המעגל ולא הייתה לו משפחה חמה בכדי לנחם אותו. אברהם בחוכמתו חיפש עבור יצחק שידוך מתאים, בעזרת עבדו אליעזר, ש"מצא" את רבקה ובחר בה, כי היא היתה אישה עם תכונות אופי של נתינה ודאגה לזולת, עם יופי פנימי זוהר. יצחק כן מצא רחמנות בחיק כלתו, שהגיעה ממשפחת אברהם. בתלמוד הבבלי נאמר שהעושר מונח במעשי האישה: "ת"ר איזה עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דברי דברי רבי מאיר: סימן מ"ט ק"ס…רבי עקיבא אומר כל שיש לו אישה נאה במעשים." (מסכת שבת דף כ"ה, עמוד ב')

ההפטרה מספרת על שלמה שירש את כסא המלך מאביו, דוד. עם כל התכסיסים כדי להבטיח את היורש המתאים, ידוע לנו שהעילה בסיפורי התנ"ך מובילה לעתיד, לפי רצון אבותינו ואמותינו והיד המכוונת של אלוהים. לעיתים, היורש הוא לא הבכור, אלא זה שהכי מתאים וראוי.

בדמוקרטיה, העם אמור לבחור את השלטון, ולא משפחה מסוימת. לבעלי זכות ההצבעה, יש חובה לזכור את האחריות המלווה את הזכות הזאת, ובתוך כך שהתכונה המרכזית של המנהיגים שנבחר, תהיה יושרה ולא שחיתות. מי ייתן שאנו נמצא את אומץ הלב להתגבר על מחלוקות ופילוגים ולאמץ את דוגמת יצחק וישמעאל, ששמו בצד עלבונות וכאב, בכדי לקבור יחד את אביהם.

שבת שלום,

הרב מירי גולד

9.11.17

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם