איך התנהל החייל יגאל עמיר מול פלסטינים? ›

בתמונה: שחזור רצח רבין, מתוך ויקיפדיה

כמה אנחנו שומעים על רצח רבין, ובכל זאת חלק מהפרטים נשכחו. הנה זווית מהביוגרפיה של הרוצח שכמעט ולא זכתה לחשיפה ולדיון ציבורי.

כך מעיד חבר לפלוגה של יגאל עמיר על שירותו בגולני:

"בגולני כולם מרביצים, גם אני לא הייתי נקי […] אבל יגאל [עמיר] היה משהו מיוחד, דרגה כשלעצמה. אני זוכר שבמהלך שגרת החיפושים בג'בליה, הקצין היה אומר לפני שפרצו לבית, תעשו להם טיפול עשרת אלפים. יגאל עמיר היה המוציא לפועל, בהא הידיעה. הוא היה נכנס בהם חזק, מרביץ מכות פה, מעניק כמה דחיפות שם, משחית ציוד, נהנה להציק להם, סתם בשביל הבידור. על זה המ"מ ממש העריץ אותו".
בקר, אביחי, ודוד לביא, .10.11.1995 . "דיוקנו של רוצח יהודי", מעריב, מוסף, 1995; מצוטט אצל פייגה מיכאל, רצח רבין והשוליים האתניים של הציונות הדתית, תיאוריה וביקורת, גיליון 45, 1995.

אם כן, אלימות שמופנת כלפי פלסטינים, וזוכה לפי הנטען מעלה לגיבוי ואף הערצה מצד קצין בצה"ל, בהחלט עלולה לזלוג ולהיות מופנת גם כלפי יהודים ובתוך המערכת הפוליטית. לצערנו בציבוריות הישראלית, ואפילו בזרם המרכזי של הימין והשמאל הפוליטיים, יש נטייה לעיתים להדחיק את החומרה של האלימות הזו וכך לא לראות את חשיבות הטיפול בה – גם כשרבים מתנגדים לאלימות נגד פלסטינים, רבים חשים שזה לא נוגע לחייהם שלהם, וכן יש לנו צורך מובנה לגונן על החיילים ולא להפעיל מדיניות נחרצת שמבטאת קו אדום מוסרי.

בעוד שראוי בהחלט לתת גיבוי לחיילים שפעלו לפי הדין והמוסר, יש צורך בשימת קווים אדומים על כל הנחישות הדרושה לשם כך. כפי שאנו למדים, האלימות לא תיעצר בפלסטינים.

"בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.
שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.
שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה, מִצְוָה. וּשְׂכַר עֲבֵרָה, עֲבֵרָה".
(משנה אבות, ד' ב')