פרשת השבוע "וַיֵּרָא": להפוך אויב לאוהב ›

"משתמעת מכך דרישה מוסרית לזהירות ורגישות ביחס ל"רשעים" \ "אויבים", כי בקרבם יתכן ונמצאים חפים מפשע, אף צדיקים. ואם הקב"ה בעצמו מוכן לקבל את העיקרון הזה במקרה של סדום ועמורה, אזי קל וחומר שאנחנו בשר ודם בני בניהם של אברהם אבינו" בתמונה: סדום בימינו. CC0 Public Domain

בדבר תורה לפרשת "וַיֵּרָא" הרב יחיאל גריינימן מצביע על אברהם אבינו, כראשון פעילי זכויות האדם בתולדות האנושות. אברהם נלחם על הצדק מול הכוח ודואג לזכותם של מיעוט הצדיקים החלשים החיים בשליטת הרעים והחזקים. מתוך כך נשאלת השאלה, כיצד ישראל יכולה להפוך אויב לאוהב, בתוך המצב הקיים.

השאיפה לצדק(ה) ומשפט כמורשת אברהם אבינו

בפרשת השבוע מופיע אחד הדיאלוגים הכי נועזים מבחינה תיאולוגית  שאפשר למצוא בטקסטים המקודשים של הדתות המונותיאיסטיות. הכוונה לויכוח בין אברהם אבינו לבין הקב"ה על גורלם של סדום ועמורה. אברהם שואל – דורש: "חָלִלָה לָּךְ–הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. (בראשית י"ח, כ"ו). ומתחיל להתמקח על האפשרות להציל את הערים בגלל מעט הצדיקים שאולי נמצאים שם. נאמר לנו במפורש שהערים הללו, הן מקומות של רשע גמור ובהמשך הסיפור אנחנו לומדים על כך מקרוב, כאשר המלאכים מגיעים אל לוט ומשפחתו.

יש בדבריו של אברהם אבינו כאן תעוזה גדולה ואף מידה של התרסה כלפי שמים על האי צדק בגורלם המר של צדיקים, היושבים בחברת הרשעים ("צדיק ורע לו"), דבר שמופיע שוב ושוב לאורך הדורות במסורת היהודית, בייחוד במדרשי אגדה מסוימים:

• למשל בשאלתו של משה – משה שואל על 'צדיק ורע לו' בהר סיני ובסיפור הידוע על משה שהובא לראות את גורלו המר של רבי עקיבא "זו תורה וזו שכרה!".
• למשל בסיפורים חסידיים – דוגמה מובהקת היא בתפילתו המתריסה של לוי יצחק מברדיצ'יב פעם בערב יום כיפורים.
• למשל בספרות העברית – בספרים רבים נכלל הסיפור על העקידה, שמופיעה (בהמשך הפרשה) בו אברהם שותק ומקבל עליו את הַצִּוּוּי להקריב את בנו בלי שאלות. ובהקשר של התרסה על קורבנות עַם ישראל ברדיפות, בשואה ובמלחמות.

במקרה שלנו אברהם מודע לחוצפתו שלו, כפי שמתבטאת בטקסט. "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית, י"ח, כז) הוא אומר, אך בכל זאת הוא מעז ומדבר. יש להבין מהסיפור שהעיקרון של אי ענישת צדיקים עִם רשעים מתקבל על ידי הקב"ה  – נמתח לפחות עד לגבול של עשרה צדיקים במקום. ניתן להתייחס לאברהם אבינו כאן במידה מסוימת כראשון פעילי זכויות האדם בתולדות האנושות, הנלחם על הצדק מול הכוח ודואג לזכותם של מיעוט הטובים (החלשים) בשליטת הרעים. הוא בעצם מנסה להגן על חפים מפשע ובכך נותן  דוגמה מובהקת לדורות הבאים של עמידה מוסרית עקרונית. ראייתו איננה מצומצמת ומוגבלת לבני שבטו בלבד.. (לא כמו נוח בימי המבול ששתק!). כפי שנאמר לנו כמה פסוקים לפני הדיאלוג הזה, אברהם נבחר, "כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט–לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו…." (בראשית י"ח, י"ט).

המחאה נגד תורת סדום

בהערה מעניינת של הרב שמשון רפאל הירש על הפסוק הזה הוא מציין את סדר המילים "צדקה ומשפט" כהפך הסדר הרגיל באומרו:

"כאן קדמה "צדקה", מאחר שכאן יש להכריז על המחאה הגדולה מצד תורת ישראל נגד השקפת החיים ותורת המדינה של סדום …הרי בכל-זאת "משפט", או כעין משפט נמצא גם בסדום…אכן טול ממנו את הזיק האנושי, והפכת אותו לאכזרי" (הירש על בראשית, י"ח, י"ט).

משתמעת מכך דרישה מוסרית לזהירות ורגישות ביחס ל"רשעים" \ "אויבים", כי בקרבם יתכן ונמצאים חפים מפשע, אף צדיקים. ואם הקב"ה בעצמו מוכן לקבל את העיקרון הזה במקרה של סדום ועמורה, אזי קל וחומר שאנחנו בשר ודם בני בניהם של אברהם אבינו. וזה בוודאי נכון במצב של אי לחימה ובמציאות של שלטון צבאי על עם אחר שנכבש במלחמות העבר, ועדיין לא זכה בעצמאות מאתנו. אנחנו חייבים להגן על זכותם של חפים מפשע בקרבם ולהתנגד לשימוש של ענישה קולקטיבית כלפי משפחות שלמות, כפרים שלמים וכמובן אוכלוסיות אזרחיות שלמות.

אם אברהם אבינו יכול לחפש ולהגן על צדיקים בסדום עלינו לעשות לא פחות. השימוש בסגר על פלסטינים בעת חגי ישראל, למשל, דבר פוגע בכלל וחמור הוא… יש בו לעתים מרכיב מובהק של ענישה קולקטיבית מעבר לצרכי בטחון ובמקום "להפוך אויב לאוהב" כאחד מאמרות חז"ל היפים ("איזהו גיבור שבגיבורים – מי שעושה שונאו לאוהבו" [אבות דרבי נתן כ"ג]) אנו פוגעים בצדיק כברשע ללא הבחנה, אף הופכים אנשים הרוצים לחיות אתנו בשלום לאויבים. יש בכך גם חילול השם ברבים .

לכן את שאלתו של אברהם אפשר לפנות לעצמנו: "חָלִלָה לָּךְ (!) הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט."

שבת שלום,

הרב יחיאל גריינימן

 

• עוד מדברי התורה של רבנים למען זכויות האדם